טוען שהוא לא מציע נישואין בגלל הריבים שלנו, הגיוני או שהוא לא רוצה להתחתן איתי?

אני ובן הזוג שלי כבר 5 שנים ביחד, אני בת 27 והוא בקיץ יחגוג 29.
אני מאוד מאוד אוהבת אותו ולטענתו גם הוא אותי, והוא לא מפסיק להגיד לי כמה אני החברה הכי טובה שלו וכמה שהוא זכה שאני בחיים שלו.
בעבר (כשהיינו בערך שנתיים ביחד) היו לנו דיבורים על חתונה, והוא אמר שהוא ממש רוצה להתחתן אבל שהוא רוצה קודם שנגור ביחד לפחות חצי שנה לפני שבכלל נחשוב על חתונה. אבל אנחנו כבר שנה וחצי גרים ביחד והוא עדיין לא הציע.
עכשיו אני לא רוצה שזה ישמע כאילו אני לחוצת חתונה, פשוט כמו שאמרתי - הוא זה שאמר שהוא רוצה להתחתן. בערך מהכמה חודשים הראשונים שלנו ביחד הוא לא הפסיק להגיד כמה הוא רוצה להקים משפחה בגיל צעיר ולהתחתן ודיבר על זה נון-סטופ, ופתאום אחרי שכביכול עברנו את ציון הדרך שאחריו הוא אמר שנדבר על חתונה הוא פתאום לוקח צעד אחורה...
ולא הבנתי למה זה קורה, אז ניסיתי לשאול אותו בעדינות. והוא אמר לי שהוא מאוד אוהב אותי אבל שיש משהו שגורם לו לסגת צעד אחורה וזה הריבים שלנו...
הוא אומר שהוא אוהב אותי אבל הוא לא רוצה להתחתן עם מישהי שהוא רב איתה והוא רוצה שתעבור לפחות שנה בלי ריבים לפני שנדבר על חתונה.
מההתחלה של הקשר שלנו ידעתי שיש לו רגישות לריבים, הוא לא מסוגל להתמודד כמעט עם זה שכועסים עליו (הוא התפטר כמה פעמים ממקומות עבודה בגלל שהמנהל שלו כעס עליו) ותמיד אחרי כל ריב שלנו (ולא שיש לנו המון) הוא היה הולך ובוכה בחדר שלנו.
אבל לא תיארתי לעצמי שזה עד כדי כך משפיע עמוק אצלו. הרי זה הכי נורמלי בעולם לריב מדי פעם, במיוחד כשכל היום ביחד!
והוא אומר שהוא מפחד שאם נתחתן כשהוא לא יודע שאנחנו מסוגלים לא לריב בכלל בכלל (אפילו לא הרמת קול) ונוליד ילדים אז הוא יהיה אומלל והוא לא רוצה את זה.

השיחה הזאת הייתה לפני איזה שבועיים, ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליה. הרי אין דבר כזה שני אנשים שגרים ביחד ובכלל בכלל לא רבים, ואני לא מאמינה שזה מה שהוא חושב על העתיד שלנו - שאם נמשיך כמו שאנחנו היום אז הוא יהיה עצוב ואומלל... פשוט שבר לי את הלב שהוא אמר את זה. ואני גם לא מבינה מאיזה מקום זה מגיע בכלל. כי מצד אחד הוא טוען שכן טוב לו איתי והכי כיף לו איתי בעולם, אבל מהצד השני טוען שאם נתחתן אז הוא יהיה אומלל איתי?!
גם איך בדיוק אני אמורה להגיב לזה שהבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם ורק רוצה שיהיה לו טוב אומר לי דבר כזה?
ומעבר לזה - אם אתה באמת חושב שתהיה אומלל איתי, למה אתה לא נפרד ממני ורק נשאר וממשיך להגיד כמה שאתה אוהב אותי וכמה שאני עושה לך טוב??

ובאופן כללי זה פתאום פתח לי את העיניים כמה הרגישות שלו לריבים ולכעס עמוקה. כי כמו שאמרתי - ידעתי שהוא רגיש אבל לא שיערתי לעצמי שעד כדי כך ברמה שהוא שוקל עתיד משותף איתי רק בגלל הדבר הזה.

אז אני די מבולבלת ולא יודעת מה לעשות