אין יום שלא שלא עוברת לי המחשבה של למה אני צריכה להיות פה בעולם הזה
הריי לא ביקשתי להיות פה!!! ההורים שלי חשבו על עצמם והביאו אותי כדי שהם לא הזדקנו לבד
אבל אני זאת שצריכה להתמודד עם החיים.
והם לא תותים בכלל!!! יש לי הרבה מחשבות של אולי לסיים את החיים האלה אבל אני חושבת על ההורים שלי מה יהיה איתם אחרי אבל גם מצד שני אומרת זה בעיה שלהם שהם הביאו אותי
אני לא מצליחה לראות שום דבר חיובי וטוב
יש לי כעס על כל העולם! לפעמים גם על אלוקים של למה הוא עושה את זה??? למה אין לי נחת משום דבר?? אני כל כך מדברת איתו כל יום ומבקשת ממנו טיפה של נחת רק טיפה וכלום כל יום נהיה לי יותר קשה, לפעמים יוצא בעבודה שאני מוציאה את התסכולים שלי על לקוחות עונה להם ביבש כזה כאילו שאין לי סבלנות והם בכלל לא אשמים רק אחרי זה אני מצטערת כי זה לא יפה אבל פשוט כבר אין לי כוחות לשרת אנשים לא בא לי כלוםםםםם
כל יום נהיה לי יותר קשה ויותר קשה מה זה הדבר הזה?? אומרים שזה תקופה שתעבור אבל ככה זה כל 28 שנות חיי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות