בתיכון הייתי בבית ספר מיוחד בכיתה קטנה.
באמת מקום מדהים
והתקופה הכי טובה ומורכבת בחיי.
עם השנים ניתקתי קשר מכולם… גם כי עברנו לגור רחוק מכולם וגם כי השנים עשו את שלהן. הרוב שם לא בקשר עם אף אחד..
מאז עברתי המון
נפגעתי מלא
ניתקתי קשר והחלפתי הרבה מאוד חברים
עד כדי כך שאני מרגישה כבר עייפה
עייפה מלשמר קשרים או מלנסות להסביר את עצמי
עייפה מריבים ודרמות של אנשים
ואני מתגעגעת לגיל 14 שהכל היה עוד פשוט ותמים
ומפחיד אותי.
מפחיד אותי איך שהזמן טס,
מפחיד אותי איך שהפכתי לאדם אחר
לפני רגע סיימתי תיכון ופתאום אני עוד רגע בת 25
לפני רגע סיימתי זוגיות ופתאום כבר עברו כמעט 3 שנים
אני כבר לא ממש זוכרת את התקופות הישנות ולא זוכרת חברים מפעם (שזה גם מלחיץ אותי)
לא זוכרת אנשים שהיו חשובים לי ומצבים שקרו, לא עם חברים ואפילו לא עם האקס שלי. אולי זאת איזו שהיא הדחקה? אין לי מושג
אבל מה שכן, מטורף איך שהזמן טס! באמת צריך לנצל כל רגע בחיים.
אני ממש עצובה פתאום לחשוב על עצמי בעבר ולראות את עצמי כילדה מאושרת, אופטימית ולא עייפה.
לא יודעת איזה עצות אני מצפה לקבל כאן…
סתם יותר לפרוק ולשמוע אם מישהו כאן מבין לליבי וחווה תחושות דומות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות