שלום לכולם ולאתר הנפלא,
אני בנקודה בחיים שבה אני מבולבלת מכמה סיבות:
1. יש לי חבר מקסים מאוד כבר קצת יותר משנה וחצי אבל כאשר אני חושבת על חתונה או ילדים אני נרתעת. נרתעת גם כאשר אני שומעת שמתחתנים מסביבי. מרגישה לא סגורה על מה אני רוצה למרות שכן מרגישה שיש אהבה וקשר טוב וזה עולה לדיון ביננו הקטע של החשש, (פרט לקטע של התלבטות לגבי האם אני רוצה אותו ב100 אחוז לטווח הרחוק, אבל זה דיי מתפרש בקטע של חשש מחתונה אני מניחה) והראש לא מרפה, לא כי אני חושבת שיש טוב יותר (מודעת לזה שהחבר שלי מהמם), אלא עצם העובדה שאני בזוגיות מחייבת בחיי הבוגרים גורמת לי לחשוב ברצינות על חתונה ועל האם אני באמת מוכנה לחיות את כל חיי עם אדם אחד, והאם אנחנו באמת מתאימים לטווח הארוך מאוד מאוד. יש לציין שלא היו לי מערכות יחסים רבות בעבר, וממה שהיה הפרידה הייתה לי קשה אחרי תקופת זמן דומה לזו.
2. מרגישה שבא לי לעבור ממקום עבודה אחד לאחר. אני אוהבת שלמקומות עבודה יש סוף מוגדר או תקופה מסוימת שבה אצטרך לעבוד. זה לא שאני לא יכולה להתמיד, להיפך, אבל מה שמחזיק אותי הוא שזה יגמר ומסגרת אחרת בחיי תיכנס (של עבודה אחרת, לימודים או חו"ל)
3. אפשר לשער מסעיף 2, שלגבי לימודים או במה ארצה לעסוק בעתיד (גם הקרוב, פרט לעיסוק שכולל טיסות לחו"ל) עדיין לא התגבש.
4. מרגישה שמצד אחד אני מאוד מושפעת מהגורמים שמסביבי ומדעותיהם (כמו של משפחה, חברים ואפילו של אנשים בגילי בכללי) ומצד שני בא לי לעשות מלא שטויות ולשים ** על הכל אבל זה לא קורה בפועל, כאילו משהו חוסם אותי קצת.
רק לאחרונה עלתה בי מחשבה שיש לי חשש ממחויבות, זה דיי מתפרש. אבל האם זה לגיטימי?
האם אני פשוט עדיין לא התבגרתי ואני חווה את גיל ההתבגרות עכשיו?
אשמח לשמוע את דעותיכם בלי תגובות שיפוטיות בבקשה
תודה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות