אז היי אני בחור בן 20, למדתי שנתיים י"ג י"ד והתגייסתי לא מזמן..
עברתי טיפול במשך השנתיים האחרונות והשתפרתי, אפילו הייתי לוקח כדורים אבל זה לא עזר לי אז הפסקתי..
בזמן האחרון אני מרגיש קצת יותר טוב וזה מורגש אבל היום אני מרגיש שאני חוזר כמה צעדים אחורה.. כאילו זה לא אני האמיתי...
עדיין עובר עליי משהו... אני מרגיש מנותק מהסביבה, מרגיש בודד, כמו בובה על חוטים, מרגיש כמו חייזר תלוש...
אני לא יכול לפרט פה כי זה מורכב לי לנסח ולהסביר אבל עבר עליי המון בחיים מבחינה רגשית ולפעמים אני חושב שהייתי מעדיף לא להיוולד..
נמאס לי לשים מסיכה כל יום ולחיות חיים שבכלל לא בחרתי בהם..
לא אוהב את עצמי או את החיים שלי.. הלוואי שיקרה לי משהו רע שיפטור אותי מהסבל שאני עובר... נמאס לי כבר לבכות, נמאס לי כבר להרגיש שבור, שמשהו בי לא בסדר, וכל הזמן לנסות להיות בסדר ולחייך... ולהגיד שאני בסדר לאנשים כי לך תתחיל לדבר על כמה אתה סובל... אין לי באמת סביבה תומכת ואוזן קשבת..
אני בוכה תוך כדי שאני כותב את זה..
מה אני עוד יכול לעשות כדי לעזור לעצמי? אני לא חושב שאני מסוגל להיות בן אדם אחר, זה האופי שלי האמיתי כנראה ואני לא יכול להסתיר אותו ליותר מדי זמן.. אני לא מאמין שחיים טובים מחכים לי...
אני לא מסוגל ללכת לטיפול נוסף כי בפעם האחרונה שהייתי אצל מישהו לפני חודשיים הוא מאוד פגע בי והתחיל לדבר על ההורים שלי ועל עצמי והוא לא הפסיק לדבר בלי לנסות להקשיב לי או לשמוע את הסיפור שלי קודם, הוא פשוט ירה עליי את סיפור חיי עוד מבלי שהתחלתי לדבר. ויכול להיות שהוא צודק אבל הוא בכלל לא פסיכולוג.
איך אני יכול להמשיך מכאן
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות