שאלה די קצרה, אשמח לקבל פה את הדעות של כל אחד/ת וראייה שלו/ה.
רקע עליי-
אני נמצאת בזוגיות ארבע וחצי שנים עם הבן זוג שלי שהכרתי אותו בתקופת התיכון שלי, הוא בגילי.
עכשיו בזוגיות כמו בכל זוגיות, יש עליות, ירידות והחיים ממשיכים.
בגדול לא רע לי, השאלה המאוד גדולה האם אני מאושרת/האם טוב לי?
חושבת שזה משתנה, ויש המון פרמטרים שהתכנסו להם ב4 שנים שפחות אפשר לדחוס פה.
אני כן חושבת שהזוגיות הזאת מתאימה לחיים העתידיים שלי.
ועל אף גילי כן הפסקתי לחוות חוויות מיניות, אולי לא בבגרות שיש לי היום אבל עדיין.
עכשיו השאלה/הסוגייה שלי היא מה קורה ומתחילים לחשוב על אחרים?
זה הכל בראש שלי ושום דבר לא קרה והפחד הכי גדול שלי זה לבגוד, זה ישבור את מי שאני. אני ממש לא רוצה להגיע למצב כזה.
כי מצד אחר אני אשמח מאוד לחיות את חיי המשפחה העתידיים שלי איתו, אבל הראש שלי לא מפסיק לחשוב ולדמיין. באמת כבר לא נעים לי מעצמי.
ומה עושים אם זה לא רק בדמיון וממש רוצים את זה.
כאילו איך עושים את זה או מה עושים בנוגע לזה.
סליחה אם אני נשמעת משוגעת, אני די בן אדם נורמטיבי בחיי הפרטיים וזה הסיבה שזה ככה משגע אותי.
חייבת לציין שהעלתי את הרעיון בפני הבן זוג שלי לבצע פרידה יזומה לתת לנו קצת זמן כל אחד בנפרד,
אם הייתי שואלים אותי לפני שנה על פרידות והפסקות הייתי אומרת לכם שאני נגד.
אבל היום שאתה מגיל כל כך צעיר עם אותו הבן אדם והשנים האלה זה שנים של עיצוב עצמי, אז כן אני לגמריי בעד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות