אני רווקה הרבה מאוד זמן ומלבד קשרים קצרים לא חוויתי זוגיות של מעבר לכמה חודשים. כרגע גם מתמודדת עם משבר נפשי וזה לא ממש עושה לי חשק לדייטים כי זה לא משהו שאפשר לשתף עם כל אחד וגם חשוב לי לחזק את הערך העצמי שלי לפני שאני חוזרת לדייטים.
אוהבת ילדים ועבדתי איתם בעבר אבל ככל שאני מתבגרת אני מבינה יותר ויותר את האחריות שזה דורש ואני לא חושבת שהיא מתאימה לי כי אני עדיין בונה את עצמי בחיים מכל הבחינות- רגשית, מקצועית, כלכלית.
אני רואה נשים בגילי מסביבי שחושבות על להביא ילדים, לבד או ביחד או דרך הורות משותפת ואני מרגישה שאני לא שם בכלל אבל יחד עם זאת השעון מתקתק ואני יודעת שאני אצטרך לקבל החלטה חד משמעית לגבי זה בשנים הקרובות.
גם מבחינת ההיריון והלידה עצמה זה מאוד מפחיד אותי כי אני רגישה מאוד לכאב ובכלל לשינויים הורמונליים.
לא רואה את עצמי מקפיאה ביציות כי זה גם מפחיד אותי וגם שמעתי על סיבוכים של נשים שעשו אבל יחד עם זאת זה לא חד משמעי אצלי ואני לא יודעת איך למצוא תשובה לזה עם עצמי.
מה שכן, תמיד היה לי רצון לאמץ ואני חושבת שאם באיזשהו שלב אתחרט על ההחלטה אני אוכל לאמץ אבל יחד עם זאת גם נאמר לי שלאמץ זה תהליך מאוד מורכב ולא קל בכלל. בינתיים אני מגדלת כלבה כבר שנים אבל לפעמים מתגנבת לי המחשבה שאולי אני מוותרת על חלק בנשיות שלי וכל מיני תהיות של איך המשפחה העתידית שלי תיראה כי היו תקופות בחיי שדמיינתי חיי משפחה.
לא יודעת, אני מאוד מבולבלת..
האם יש בכלל תשובה חד משמעית או שזה פשוט עניין של הרגשה וכל עוד זה לא בוער בי אין לי צורך להמשיך לחשוב על זה?
ועוד שאלה, אני אמנם לא יוצאת לדייטים כרגע אבל כשכן תמיד מתלבטת איך ומתי נכון להגיד את זה כי אני עדיין לא מרגישה שזה חד משמעי עבורי. זה משהו שאומרים בדייטים ראשונים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות