שלום לכולם.
אספר בתחילה על עצמי השם והגיל שציינת הם נכונים ואמשיך לבעיה שלי..
לא מזמן עזבתי את בית הוריי לא בתוכנן,היה לי מאוד קשה איתם,כלכלית תמיד היה קשה אני בת זקונים שצריכה לעזור להם תמיד,תמיד יש להם התפרצויות,מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי אחיינים יש לי אחיינית בגילי שהרבה שנים חשבתי שהיא אחותי,אין בנינו תקשורת,לי נורא קשה לתקשר איתם היה תמיד קשה לתקשר איתם וניסיתי כל דרך אפשרית,אבל לא הלך,תמיד זה הסתיים בויכוח שבסופו אני התפרצתי ויצאתי הילדה הפסיכית המשוגעת.
הוריי אמרו לי מילים כמו ״ לא יצא ממך כלום״ אבל בטח לכולם אומרים את זה..רק שבמשפחה אנחנו הרבה ילדים שרובם נשואים אבל לא באים לעזור להוריהם,וכל ילד מכל יחס שונה גם אם אומרים שלא.
ביום הספציפי הזה שיצאתי מהבית קללתי כל אדם אפשרי שהיה שם,כי ניפגעתי מכל אחד מהם בצורה כזו או אחרת..
אני כבר חודשיים מחוץ לבית לא בקשר עם אף אחד הצלחתי לשכור דירה אחריי שבוע מאוד קשה (שחיפשתי בו מקום לגור זמני ולא מצאתי) לנתי במלונות כל לילה במלון אחר.היה לי קשה אבל הבטחתי לעצמי שלא אחזור למקום שלא טוב לי לא מעריכים אותי,נתתי את הנשמה שלי עשיתי וקבלתי רק קללות והשפלות..
עכשיו הוריי והמשפחה מנסים לדבר איתי,בכל דרך אפשרית רוצים לבוא לדירה,אבל זה קשה לי הנפש שלי כבר מתה מהם לא רוצה לראות אותם בחיים.זה מה שאני מרגישה עכשיו.אני מפחדת מקארמה שיום אחד אני אצטך אותם והם לא יהיו,אבל כשאני לרגע מדברת איתם הם משתלטים לי על החיים בשניה.ודיי אני רוצה את עצמי אני רוצה לבד.אני רוצה ניתוק כל כך. לפעמים יש לי רגשיי שנאה אליהם כמה שהדבר הזה העיק עליי להתקדם כל השנים האלה.ועכשיו יש לי הזדמנות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות