היי,
אודה לעצותיכם.
השתחררתי לפני שנה מהצבא.
ומאז לא מוצאת את עצמי בעולם.
עבדתי בשתי עבודות שבשתיהן הרווחתי יפה (12K+), במקצוע נחשק.
את הראשונה עזבתי אחרי שבועיים ואת השנייה אחרי שמונה חודשים.
על אף הצלחתי כביכול בעבודות, גם מקצועית. העבודה שברה אותי, וגרמה לי לא להאמין במושג הזה.
אני לא מצליחה למצוא כוחות לתפקד ולהיכנס לעבודה חדשה (שגם בה סביר להניח שלא אחזיק מעמד) - אין לי מוטיבציה לעבוד.
פשוט לא מתחברת לרעיון לעבוד 9 שעות ומעלה כמו חמור, בלי הפסקה, עם בוסים על הראש, תפוקה , תובעניות. בכל עבודה אני דורשת מעצמי יותר מידי ונכנסת למצבי לחץ מטורפים, לא אוכלת, לא מצליחה לשלב את האישי ולעשות איזון.
בנוסף, לא מצליחה ללמוד- איבדתי את הריכוז . הגעתי לשלב של מיצוי, על אף שיש המון מה ללמוד במקצוע, פתאום שוב דבר לא מעניין אותי. הרגשה שמיציתי. אין רצון להשקיע. בשביל מה??
בנוסף, נרשמתי לתואר ראשון מדעי בפתוחה ויומיים לפני תחילת הסמסטר- ביטלתי את הלימודים. הרגשתי שזה מעל כוחותיי רק מלראות את מסת החומר וויתרתי.
כל מה שרציתי ללמוד ולכבוש השגתי, הייתי כביכול בפסגה. והנה מחליקה במדרון החלקלק.
ההרגשה בכללי היא של ריקנות כרונית. ושלא נדבר על הבדידות, אין לי קשרים חברתיים .כולם משום מה תקעו לי סכין בגב. לא מוצאת מסגרות להכיר.
זוגיות לא מצליחה להשיג או להכיר.
בהכל אני בסוף כישלון . פעם הייתה לי מוטיבציה לעזור לעצמי, לטפל בעצמי. אבל ניסיתי המון דברים, ומשום מה כל פעם נחלתי אכזבה ומסתבר ששום דבר לא מועיל. אז כבר לא מעוניינת להילחם כדי להרים את עצמי.
לדעת רבים, כביכול לא חסר לי כלום- הכישורים, יופי, חוכמה אבל בסוף אני לא מאושרת, לא מוצאת נקודת אור. אפילו מסגרת שאחזיק בהם מעמד, רצון לקום בבוקר.
פעם עוד היו לי חלומות, היום גנזתי את כולם במגירה ואין לא חלומות ולא מטרות. לא שווה להילחם בשביל כלום.
מבזבזת את כל הכסף על שטויות , מנסה לשרוד בכאן ועכשיו, מבחינתי העתיד לא מעניין.
אשמח לפרוק ולשמוע מה עוד אפשר לנסות כדי להחזיר את החיים שלי לסוג של מסלול...
תודה לעונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות