כמו שכתוב בכותרת, אני כבר 30 שנה על הכביש, במצב טוב .תכף 31, עוד לא הספקתי להתרגל לספרה 3 וכבר נוספת לה בקרוב עוד 1 לידה. מרגיש שהזמן טס נורא מהר, ועוד שנייה אהיה מבוגר רשמית, וכבר היום אני לא צעיר בהגדרה. אולי בחדשות אם יקרה לי משהו " צעיר כבן 30".
יוצא לי הרבה להסתכל על צעירים , בני 20-25 ואני כבר מרגיש שהם בדור אחר, הם נראים לי ילדים, כמו שכשהייתי בן 20 אז ילדים נראו ילדים. עכשיו אנשים בוגרים בגודל מלא נראים לי ילדים, הזוי. וזה הגיוני כי גם כשהייתי בן 20, בני 30 נראו לי עתיקים.
בקיצור, מלא מחשבות, על כל הדברים שכבר לא אעשה וכל המועדונים(תרתי משמע) שאני כבר לא שייך אליהם. השנים עוברות כל כך מהר ואני כבר חושב מה יהיה בגיל 35, ואבוי 40? זה ממש מרגיש כאילו הסוף מעבר לפינה, מה שלא חשבתי עליו לפני 5 שנים.
אם זה עוזר או לא, אני רווק, מרגיש שבחורות צעירות כבר חושבות בצדק ש30 זה מבוגר, ופספסתי את ההזדמנות להכיר מישהי ברמת הבשלות שלי. היום בחורות בגילי הרבה יותר מפותחות ממני ואני עדיין בראש מרגיש שאני לא באמת בשל לכל הסרט הזה של משפחה וילדים, האמת די מבועת מזה אם כי די בטוח שאני לא רוצה להיות רווק בן 40 או הורה בגיל מאוחר. בכלל כל ארוחה משפחתית הפכה לסיוט עם ההצקות בנושא, מתאר לעצמי שזה ילך ויחמיר.
מה עוזר לכם להתמודד עם זה? תמיד עזר לי לחשוב שכל עוד אני לא 30 אני עוד לא במקום המפחיד הזה, אבל עכשיו כבר אין במה להיאחז והחיים טסים קדימה, חברים מתחתנים ונסגרים על קריירות, ואני איך לומר, לא.
אשמח לתגובות של אנשים בטווח גילאים האלה, ולא של ילדים שיגידו לי שזה עדיין צעיר כי אני יודע מה זה צעיר, ואני כבר לא שם לגמרי. אם בכל זאת צעירים קוראים ורוצים להשתתף בדיון רק אגיד לכם, תנצלו כל רגע, אל תפחדו מדחיות וסירובים, מכשלונות, בסוף תגיעו לגיל מבוגר ואף אחד לא זוכר מי אמר/ה לכם לא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות