זאת לא זוגיות ראשונה שלי ובטוח לא אחרונה
אבל הפרידה הזאת הייתה קשה לי מכולן
הכל היה טוב ויפה ראיתי את עצמי הולך עם האישה הזאת קדימה לכל החיים עד שדברים התחילו לצאת משליטה
ריבים וויכוחים על הדברים הקטנים , זילזול וחוסר כבוד ועוד דברים שבאמת לא בריאים לקשר
אבל תמיד ידעתי לסלוח תמיד ידעתי לבלוע רוק ולהמשיך הלאה כי אהבתי ועדיין אוהב.
אבל הגעתי לאיזה מסקנה עם עצמי אחרי הכל שזה כנראה לא מספיק בשבילי וכן מגיע לי יותר
הרגשתי שאני לא אותו בן אדם כשאני איתה ותמיד דגלתי בזה שזוגיות היא בונוס לחיים שלי ולא צריך לשנות את עצמי בשביל זה.
והפרידה? היא עוד טרייה עניין של יום יומיים אבל אני מרגיש חור ענק בלב למרות שהלכתי עם זה בלב שלם אני לא מצליח להפסיק לחשוב עליה. לא מפסיק להיכנס לה לקיר באינסטגרם או להסתכל עם צפתה לי בסטורי
ואני יודע שהכי קל זה לנתק את הקשר כולל הרשתות החברתיות
אבל גם מקומות הבילוי שלנו הם אותו הדבר וניפגש בוודאות כל שישי באותו מקום והפחד ממה אני אראה או ארגיש באותו רגע מניע אותי לעשות את הדברים האלה שציינתי
מנסה לברוח למקומות אחרים להעסיק את עצמי אבל תמיד חוזר הביתה ונכנס לבועה משל עצמי כשאני לבד והיא לא יוצאת לי מהראש.
אז.. עזרה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות