יצאתי לאחרונה מתקופה של דכדוך/סוג של דיכאון,
לא טופלתי תרופתית למרות שלדעתי חבל שלא נעזרתי באיזה כדור שיכל לקצר לי את הסבל.
הדיכאון נבע מתהליך שינוי/התפתחות שיזמתי,
למדתי כאילו שוב על הגבולות של עצמי, על סליחה פנימית, על ההתמודדות מול החרדה שמתלווה לכל זה, על החיים כמשחק, סוגי משחקים, מטרות שלי ומה אני רוצה ונכון לי,
הייתי צריכה לדייק בעצמי הרבה מאוד מטרות ורצונות כדי להגיע למסקנה איך צריך לקרות בי שינוי.
כל חיי למדתי, תמיד חשבתי שאהיה הסטודנטיות הנצחית. אני מעולה כחוקרת. עבודות הגמר שלי בהצטיינות יתרה, שתיים מהן מפורסמות כחומר אקדמי (בהתחלה כל מרצה חושב שאני סוג של תופעה עד שקורא סמינריון שלי ומתהפכת לו הבטן).
פסלתי מסלול ישיר לדוקטורט וחיי מחקר באקדמיה.
התגעגעתי ללימודים אבל לימודים היום זאת התארגנות אחרת.
השינוי שעברתי וחושבת שעוד יש לעשות כלל גם שינוי לימודי אבל התחרטתי.
אני רוצה לקחת פסק זמן מהכל ו"למצוא את עצמי" מכל הבחינות בחיים אבל אין לי אומץ.
האם לעצור הכל למשך נניח חודשיים יכול להתאים להבנה של מה נצרך שינוי? התפתחות? בייחוד אחרי תקופה מאוד קשה? או שלמבינים מביניכם מדובר רק ברצון שקיים שמתלווה לכל התהליך הזה?
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025