זה כלכך מביך אותי אפילו שזה באנונימי.. מקווה שלא שופטים פה.
אז אני בת 20. כל חיי הייתי במסגרת דתית, אף פעם לא הסבירו לי על מיניות וכו.
אף פעם לא הרגשתי משיכה, ראיתי בנים, התלהבתי רציתי להכיר אותם אבל אף אחד מהם לא משך אותי. לא ברמה שהרגשתי משהו בגוף. גם לא בפורנו או בתמונות. עם בנות, גם לא כלכך. אבל כן היו לי משיכות קטנות לגבי בנות אם אני אפילו מגדירה את זה נכון.
אני רואה את עצמי בסיטואציה מינית עם 2 המינים וזה סבבה לי ואני חושבת שאהנה, אבל אם זה מושך אותי ומעורר אצלי דברים בגוף? אף פעם לא.
אני בחיים שלי לא הייתי בזוגיות, אף פעם לא חוויתי דברים מבחינה מינית, לגבי לאונן- אני אף פעם לא מצליחה. כשאני מנסה, הראש שלי בורח למקומות אחרים.
אני מרגישה שכל הרעש על מיניות מיותר וזה לא מעניין אותי יותר מדי.
אני שונאת את העובדה לחשוב שאני א-סקסואל. אבל, *יכול להיות* שזה בגלל שאני גדלה וגדלתי בחברה שאין פה הרבה בנים? והחברים הבנים שכן יש לי הם לא הסגנון שלי, הם לא נראים טוב בעיניי לא חיצונית ולא פנימית.
גם, לפני כמה חודשים הכרתי מישהו בעבודה וממש התלהבתי מימנו, כשהכרתי אותו יותר הרגשתי שאני קצת נמשכת אליו, שוב, לא גורתי או משהו, אבל רציתי לחבק אותו ולא לעזוב אותו. ואם היינו זוג והיינו רוצים להתקדם אני לא חושבת שהייתי מהססת ואולי הייתי נהנת מזה.
*יכול להיות* שזה בגלל שהנושא הזה זר לי, ולחשוב על עצמי בסיטואציה מינית או אפילו חושבת על זה מרתיע אותי.
קראתי על המושג דמיסקסואל, ואני גם מתחברת לזה. יכול להיות שאני ארגיש גירוי רק אחרי שאכיר את הבן אדם. אבל משגעת אותי העובדה שמיניות זה משהו שלא מדליק אותי. אני מרגישה שונה, זה לא עוזב אותי ואני בוכה מזה מלא כי אני רוצה להיות כולם. מבחינתי לאהוב בנות, אבל לפחות לדעת שיש לי אליהן משיכה ושזה מדליק אותי. אבל לא. מבחינתי לדעת מה מספק אותי ולהצליח לאןנן, אבל גם את זה לא.
אני באמת מרגישה נוראי וחשבתי גם ללכת לגניקולוגית, אבל לא בטוחה עד כמה זה רלוונטי למצב שלי.
מה אתם מייעצים לי לעשות? נכון שכל מה שאני חווה זה לא נורמלי? ואם יש כאן אנשים שמבינים בזה אשמח להתייעץ איתם במייל או משהו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות