מתגנבים לי מחשבות מתסכלות לראש.
למשל שאני כנראה לא ראויה לחוות חיי משפחה אף פעם.
בילדות שלי לא גדלתי בבית משפחתי, בריא ואוהב. (הרבה אלימות ורוע) ואף פעם לא הצלחתי למצוא קשר זוגי בריא, יש לי המון לתת לצד השני, אבל אין צד שני.
יש לי רצון עז לשנות את הדרך בה גדלתי ולבנות בית שמח יותר.
אבל ככל שהזמן חולף ואני נשארת רווקה וללא ילדים, העצב והחרדה מתגברים.
אף פעם לא מצאתי עבודה שאני נהנת בה ויכולה למצוא בה יציבות, תמיד סבלתי בעבודה בלית ברירה, כי אין לי תמיכה כלכלית.
עכשיו אני מובטלת כבר כמה חודשים בבית, אני קמה בבוקר לריק, מתביישת ואוכלת לעצמי את החסכונות ואת הראש ולא מצליחה להרים את עצמי ולצאת מהדיכאון ששקעתי בו.
בגלל האבטלה גם עליתי במשקל וזה עוד יותר משפיע עלי לרעה.
לגבי חברים/ות, גם הם עושים לי לא טוב ואין לי חשק לתקשר עם רובם.
חלק מציקים לי לגבי זה שאני לא יוצאת לעבוד בכל מה שיש. (אבל לא מבינים שנגמר לי הכוח להכיל עוד סבל נפשי)
התרחקתי מהרבה אנשים, כי אני לצערי רואה כרגע את השלילי בהם.
ההוא שקרן ותרצן, ההיא מפונקת ונצלנית, אחרת תוקפנית וגסת רוח. ואחר מעורר בי עצבים.
לא מצליחה להתעלם מזה ולתת מקום לצד הטוב, זה מפשיע עלי אישית.
אני דיי מרוחקת ובודדה בלי משפחה ובלי ממש חברים ובלי משמעות לכלום.
אני מבינה שהכל תלוי בי ובמחשבות שלי ואולי גם בפוסט טראומות שלי.
אבל אין לי כרגע טיפת אור כדי להצליח להסתכל על משהו כחיובי.
בדרך כלל אני לביאה שנלחמת על הכל.
אבל אני כבר מנסה הרבה זמן לצאת מהמצב הזה ללא הצלחה. אז דיי התעייפתי.
איך ממשיכים מכאן??
ותודה למי שקרא הכל.
למשל שאני כנראה לא ראויה לחוות חיי משפחה אף פעם.
בילדות שלי לא גדלתי בבית משפחתי, בריא ואוהב. (הרבה אלימות ורוע) ואף פעם לא הצלחתי למצוא קשר זוגי בריא, יש לי המון לתת לצד השני, אבל אין צד שני.
יש לי רצון עז לשנות את הדרך בה גדלתי ולבנות בית שמח יותר.
אבל ככל שהזמן חולף ואני נשארת רווקה וללא ילדים, העצב והחרדה מתגברים.
אף פעם לא מצאתי עבודה שאני נהנת בה ויכולה למצוא בה יציבות, תמיד סבלתי בעבודה בלית ברירה, כי אין לי תמיכה כלכלית.
עכשיו אני מובטלת כבר כמה חודשים בבית, אני קמה בבוקר לריק, מתביישת ואוכלת לעצמי את החסכונות ואת הראש ולא מצליחה להרים את עצמי ולצאת מהדיכאון ששקעתי בו.
בגלל האבטלה גם עליתי במשקל וזה עוד יותר משפיע עלי לרעה.
לגבי חברים/ות, גם הם עושים לי לא טוב ואין לי חשק לתקשר עם רובם.
חלק מציקים לי לגבי זה שאני לא יוצאת לעבוד בכל מה שיש. (אבל לא מבינים שנגמר לי הכוח להכיל עוד סבל נפשי)
התרחקתי מהרבה אנשים, כי אני לצערי רואה כרגע את השלילי בהם.
ההוא שקרן ותרצן, ההיא מפונקת ונצלנית, אחרת תוקפנית וגסת רוח. ואחר מעורר בי עצבים.
לא מצליחה להתעלם מזה ולתת מקום לצד הטוב, זה מפשיע עלי אישית.
אני דיי מרוחקת ובודדה בלי משפחה ובלי ממש חברים ובלי משמעות לכלום.
אני מבינה שהכל תלוי בי ובמחשבות שלי ואולי גם בפוסט טראומות שלי.
אבל אין לי כרגע טיפת אור כדי להצליח להסתכל על משהו כחיובי.
בדרך כלל אני לביאה שנלחמת על הכל.
אבל אני כבר מנסה הרבה זמן לצאת מהמצב הזה ללא הצלחה. אז דיי התעייפתי.
איך ממשיכים מכאן??
ותודה למי שקרא הכל.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025