היי שנה שעברה סיימתי תיכון ומאז אני מרגישה שכבר אין לי חברים כל אחד עסוק בעיסוקים שלו פעם הייתי אדם מאד שמח ברמה שהייתי מחכה בלילה שיגיע הבוקר ולקום לבית ספר כי היה לי כיף! היה לי כיף כל בוקר לפגוש את כולם ופתאום עכשיו אין לי סדר יום כמעט אני לא בדיכאון או משהו כזה ולעומת אנשים אחרים אני נחשבת אדם מאד שמח אבל לעומת מה שהייתי יש הבדל משמעותי אני רק מחכה שהיום יעבור ואני לא מרגישה שיש לי משמעות אני קמה בבוקר הולכת לעבוד מחכה שהיא תיגמר ואז מגיעה לבית ו.... זהו חושבת על זה שיש לי מחר לעבוד והלואי ומחר יעבור וזה סוג של לופ כזה שאני מחכה שהימים יעברו אבל בעצם אני מפספסת את החיים ובנוסף יש לי חרדה חברתית זה לא מאובחן אבל אני בטוחה שיש לי אני לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים ומתביישת מכל אדם מתביישת ללכת ליד אנשים אם מישהו מדבר אלי אני ישר מסמיקה ונאלמת וכולם רואים אותי כמוזרה חוץ מהחברים הקרובים שלי שכבר לא ממש חברים קרובים עכשיו ורק הם מכירים אותי ויודעים מי אני וכשאני מנסה להראות לאנשים את האישיות האמיתית שלי זה יוצא עקום זה יוצא מאולץ ולא טבעי אפילו מהמשפחה אני מתביישת אני לא מסוגלת להתחיל שיחה עם אנשים רק אם פונים אלי וגם אז זאת שיחה מוזרה כזאת שאני לא פותחת את הפה ונגמרת בהרמת גבה של הצד השני וטיפול פסיכולוגי לא אפשרי גם כי אני מתביישת וגם אין לי כסף ואני לא רוצה לפנות להורים שלי כי הם יתחילו לשאול אותי שאלות מעצבנות ויקחו את זה קשה וגם להם אין כסף ו...כן בעיקר אני מתביישת לספר להם ואני לא יודעת מה לעשות יש לי ביטחון עצמי ברצפה ואני חיה את החיים לא כמו שאני רוצה רק בגלל שאני מפחדת ממה יחשבו עלי שפתאום אני אעשה שינוי תודה מראש למייעצים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות