כבר תקופה לא קצרה, כשנתיים בערך, שאני מנסה לבחון את התחושות שיש לי לגבי תחום העבודה ומבחינתי הגעתי לנקודת מיצוי.
חשבון הנפש נולד מאכזבה מאוד גדולה שחוויתי, למרות שתמיד ידעתי שזה לא התחום שלי.
המשרה היתה נוחה לצרכים האישיים שלי שתמיד העמדתי קודם לקריירה, מה גם שהשכלתי בתחום שתמיד עניין אותי ולא משהו שהשוק מתרגם כהכנסה מכובדת (בגדול, אני גם אדם של עניין ולא של שיקולי תועלת).
באירוניה מוחלטת, בסופו של דבר, לא רק שלא הייתי בתפקיד נישתי כמו שתכננתי אלא שבניתי תפקיד עם הרבה מאוד עניין, ידע וחשיבות לארגון אבל הוא לא אני. נכון, אני מוערכת ומקצועית אבל אני שייכת לעשייה אחרת.
אין לי בו גירוי אינטלקטואלי (למרות שישנם פרוייקטים מוצלחים ומכניסים לארגון שאני יוצרת אבל הם לא ליבת העיסוק שלי) ובטח לא משמעות.
יכול להיות ואני חווה גם תקופת רוויה, עייפות החומר - הכל נכון, אבל אני לא יכולה להמנע משיחות מראה עם קולגות שאומרים לי - ״זה לא את, למה את עושה את זה לעצמך?״.
ממקום שקול ומחושב, לא כולם יודעים מי באמת קרוב אלי בארגון ולכן השיחות איתם בעלות משמעות מאוד גדולה עבורי, גם כי הן לא מוטות וגם כי גורמות לי תמיד לבלבול ותחושות אשמה כי בתוך תוכי אני יודעת שהם צודקים אבל כדי לעבור שינוי אני צריכה ערובת ביטחון שאני לא מצליחה ליצור ולקפוץ למים נראה לי תמיד מעשה טפשי שיגרום לי צער (חשובה לי מאוד העצמאות הכלכלית שלי). ככה שאני בדיסוננס קבוע.
עצות למישהו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025