נמאס לי מהכל. נמאס לי לעבוד ולרדוף במירוץ אינסופי אחר מסמכים והבלים. התאכזבתי מאוד מהתפקיד הקודם שלי ונהייתי פשוט חולה ממנו, פשוטו כמשמעו, עד שנאלצתי לעזוב.
אני לא באמת יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים. כל מה שאני רוצה הוא לנוח כל היום ולא לעשות שום דבר מחייב.
נמאס לי מהלחץ, גם ככה אני מנוצלת בכל עבודה, גם ככה אני לא מספיק טובה במה שאני עושה, אז מה הטעם לעסוק בזה?
פעם הייתי טובה במקצוע שלי, ואז קרו כל מיני דברים. יותר מדי זלזול ולחץ מצד הקולגות שלי. אני פשוט לא רואה טעם להמשיך במקצוע שזוהי מנת חלקו. ואפילו שכבר מצאתי מקום טוב בהרבה, אני פשוט לא מסוגלת יותר. אני כבר מזמן לא רוצה לעבוד, נמאס לי, נשחקתי מהיחס הרע שאני פוגשת כמעט בכל פינה. לא מספיק שאני חושבת שאני לא משהו, אז גם אחרים רואים בי את זה רק בגלל שאני שואלת דברים מטופשים לטעמם?! זה פשוט מדכא.
נמאס לי גם מהמרדף האינסופי אחר דברים שחוזרים על עצמם בעבודה, וכל פעם יש לי טעות אחרת. ובאופן כללי, אני חצי לא מתפקדת פיזית, מתקשה להתרכז, אני חצי צמח, חצי חיה. המוות מכרסם בי מזה תקופה ארוכה. אני ממילא מתה מבפנים כבר הרבה מאוד זמן, אני מתהלכת כמו גוויה בעולם. אין לי חיות, אין לי שמחה. בשביל מה בכלל אני חיה? שאלה טובה.
כולי מלאה במכאובים ובבעיות - בלב, במערכת העיכול, במערכת הדם והעצבים, בהורמונים, בנפש. הכל משובש. נכון, יש מקרים חמורים בהרבה משלי, אבל אני זוכרת שעד לפני שנתיים לא הייתי ככה, לפחות לא בדרגה של היום.
כמה זמן עוד נותר לי לסבול כאן? מה הטעם בחיים שלי? אני באמת שואלת כי אני לא יודעת. לחיות בשביל לרצות אחרים זאת לא סיבה (ולא, טיפול פסיכולוגי של שנים לא עוזר להעביר את התחושה שבפנים).
אני כולי מלאה בייסורים וכבר עייפה מלנסות לתפוס לי מעמד כלשהו בעולם.
די, התעייפתי כבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות