אני עובר תקופה קשה.
כבר חצי שנה שכל מה שאני חושב זה רק עליה.
לא יודע מה הלב שלי נתפס דווקא בה.
העיניים, החיוך, ההתנהגות לסביבה, תפסו לי את הלב ועכשיו קשה לי לשחרר אותה ממני.
חצי שנה שכל הזמן אני רואה אותה מולי ולאו דווקא במובן הפיזי, באימונים, בלימודים, בסניף, עם חברים, קשה לי.
ממש ממש קשה לי.
אני מרגיש אדיוט מוחלט שזה מה שאני עובר.
אני מרגיש שנהייתי סימפ מבלי שאני רוצה בכך.
אני מרגיש ששיניתי את צורת ההתנהגות שלי רק בגלל שאני חושב עליה.
היום זאת תהיה הפעם האחרונה שאפגוש אותה, כי עוד שבוע בדיוק אני מתחיל ישיבת הסדר, ופשוט קשה לי.
אני מרגיש שאני חייב לפרוק הכל
אבל אין מי שיהיה איתי
מרגיש לי שאף אחד לא יבין מה אני מרגיש כרגע, או מה הרגשתי בחצי שנה האחרונה, אם אספר למישהו, כנראה אקבל התעלמות או גיחוך
הלוואי והייתי מצליח לשחרר את הקראש מהלב שלי
אני ממש מרגיש שזה כבר פוגע בי..
אני לא יודע מה לעשות.
חייב עצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות