רגשות חד צדדים לחבר מאוד טוב כבר למעלה משנה וחצי, בחיים לא הרגשתי ככה, מה לעשות?

אני מאחלת לכל אחד חברות אמיתית כמו שיש לנו...
כבר שנה וחצי שאנחנו מדברים בוואטסאפ כל יום, וכל משך היום, הכי פתוח שיש, ובאמת על הכל. הוא החבר הטוב שמעולם לא היה לי. הוא רגיש בטירוף לסביבה ולאנשים, הוא אמפתי, סקרן, מתעניין בי כל הזמן, הוא מצחיק, הוא כריזמטי, הוא ביישן, שקט, מופנם, הוא מסמיק מהבדיחות שלי, והוא הכי קשוב בעולם, בחיים שלי לא היה לי מישהו שהקשיב לי ככה, עד הסוף, באמת מסקרנות, וכלכך אמיתי. וזה בול מה שאני אוהבת.

כבר ממזמן שמנו לב לחיבור הזה שלנו, משהו שם עובד... באמת מיוחד וכיף וחופשי, וממזמן פתחתי בפניו שיש לי רגשות, לאו דווקא של זוגיות עכשיו, כי הוא מעט ילדותי ואני לא חושבת שזה יעבוד בזוגיות, אבל מן הרגשה שאתה לא שולט בה ומרגיש אהבה בלתי מוסברת לבן אדם, מחשבות על להתנשק ולשכב, רצון להיפגש כל הזמן... להיות קרוב, לברוח לחו״ל כדי לבלות ברצף, רק מהצד שלי.

אין לו רגשות אליי. הוא לא רואה אותי באור זוגי. הוא רואה אותי כידידה טובה לחיים ששווה לשמור איתה על קשר ולא להרוס את מה שקיים, מישהי שאפשר לספר לה הכל ולסמוך עליה, מישהי באמת מאוד חשובה ושהוא שמח שהיא בחייו, מישהי שכל דעה או עצה שלה מאוד משמעותיים. אז..אני מנסה להניח לזה, כי אני מעדיפה לשמור אותו בחיי.

אנחנו גרים רחוק, שזה עוד היבט וכל כמה חודשים כשיוצא לנו להיפגש....הניצוץ אצלי פשוט חוזר, הלהבה מתגברת.
כשאני איתו יש בי הרגשה של נחת, שלווה, רוגע, של משהו שלם ובטוח וסגור. משהו שלא חוויתי עם אף אחד לעולם. וברגע שהוא הולך... יש בי הרגשה כאילו...כאילו נלקח ממני כדור האור בחיי, ורק מתרחק יותר ויותר.

בחיים לא הרגשתי ככה, הקשר שלנו מאוד מיוחד, אני רואה את עצמי הרבה באופי שלו, ובכל מיני סיטואציות יומיומיות שלו, אנחנו נורא דומים בהרבה היבטים, גם נפשית. הוא יודע שהוא תמיד יכול להישען עליי ואני עליו, אנחנו מאוד סומכים אחד על השני, הכי כיף לי בעולם לקבל ממנו הודעות, יותר מכולם.

אבל המחשבות והלב שלי רצים שעות נוספות... וקשה לי. קשה לי כי אני לא מפסיקה לחשוב עליו, בלי סוף, זה מעסיק אותי הרבה. כי אני יודעת שזה חד צדדי, כי הוא לא מרגיש אליי אותו דבר או רוצה את אותם דברים כמוני, ולכן זה גם מונע ממני להיפתח לבחורים אחרים, כי הלב שלי פשוט כבר מרגיש מלא.
לעשות קאט לבן אדם עם החיבור הכי גדול שיש לך בחיים כרגע...מישהו שאת הפסיכולוגית שלו והוא הפסיכולוג שלך, יהיה לא רק לי קשה אלא גם לו...מאוד.. פעם אחרונה שהפסקנו לדבר יזום הוא אמר לי שזה היה נורא מוזר כי משום מה זה הרגיש לו כמו פרידה
על הנייר, אם נודה בזה, הוא לא יכול בלעדיי ואני בלעדיו

מה לעשות?