אובחנתי בגיל 11 ומעולם לא השלמתי עם האבחון , לא השתלמתי עם ההגדרה של המוגבלת , השונה , הפגומה ,בעלת הצרכים המיוחדים שצריך לטפל בה.
הייתי בכיתה מיוחדת של אוטיסטים ששם כל הזמן דאגו להדגיש לי עד כמה שיש דברים שאנשים רגילים יכולים לעשות ואני לא ,
אפילו הגישו אותנו לבגרות בטענה שאנחנו צריכים לצאת בתחושה שהצלחנו , ולא כי אנחנו יכולים ללכת לעבוד ולעשות עם זה משהו בחיים .
לא גייסו אותי בגלל האבחון ובמקום זה הציעו לי מסגרות לאוטיסטים , הפגישו אותי עם עובדת סוציאלית שאמרה לי ללכת לעבודה מוגנת לאוטיסטים דרך הרווחה וסירבתי.
גם הוגדרתי בביטוח לאומי כנכה עם אי כושר עבודה של 100 אחוז גם שם הציעו לי מסגרות לאוטיסטים ושוב סירבתי.
מאז אני יושבת בבית כבר 9 שנים ובקושי יוצאת , אין לי חברה בחיים אין לי משפחה אוהבת אני יודעת שאין מה לעשות אף מקום עבודה לא ירצה לקבל אותי אנשים יתייחסו אליי מה שנקרא "בערבון מוגבל" ברגע שהם ידעו על האבחנה .
בזמן האחרון ממש קשה לי אני מפחדת להגיע לגיל 30 ואז ל40 כשאני לא חווה בחיים כלום , גם החלום שלי היה להקים משפחה אבל אני יודעת טוב מאוד שזה כבר בחיים לא יקרה .
פשוט נמאס לי לא יודעת איך להמשיך להתמודד עם החיים האלה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות