נפרדנו לפני עשרה ימים בהחלטתה מסיבות אישיות שלה שהבנתי לחלוטין. חשוב לציין שמדובר בקשר שכנראה הזמן היה שם לו סוף, היו בינינו מרחקים גדולים מדי, גם גיאוגרפית וגם של השלב בחיים שבו שנינו נמצאים וזה היה באוויר מתחילת הקשר ולמרות הקשיים החלטנו לתת צאנס.
צריך להגיד שכל אחד מאיתנו עתיד בקרוב מאוד לעבור לתקופה חדשה משלו בחיים והייתה הרבה אי וודאות באוויר בזמן האחרון.
כואב לי כי היינו הראשונים אחד של השנייה בקשר רציני.
כואב לי כי גם לי היו ספקות בנוגע לקשר לפני מספר חודשים ששמרתי לעצמי והחלטתי שאני ממשיך גם שקשה .עוד יותר כואב שאני מבין למה היא בחרה שלא להמשיך ומקבל את זה.
הכי עצוב זה שהאהבה עוד קיימת מצד שנינו אבל מבחינה רציונלית הפרידה הייתה הדבר הבריא בשבילנו לטווח הארוך ובשבילה גם לטווח המיידי מכורח סיבותיה האישיות שלא אפרט כאן
אולי היא בכלל עשתה את זה לטובתנו, כמה שהפרידה מוקדמת יותר היא פחות קשה?
אני מנסה כל הזמן לחשוב מה יכולתי לעשות אחרת ואני תמיד מגיע לאותה מסקנה שאין פה אשמים, לא אני ולא היא. כורח הנסיבות לא מאפשר לנו לקיים זוגיות בריאה בצורה ריאלית. נפרדנו בצורה טובה ומכבדת אחרי שהגענו להבנות ולא נשארו סימני שאלה פתוחים.
ברור לי שתחושות האובדן וכאב הלב יעברו, לא יודע לגבי תחושת הפספוס.
כן יש לנו דרך לתקשר במקרה הצורך אבל עקרונית ניתקנו קשר לגמרי ואין לנו שום מעגלים חברתיים משותפים אז אין דרך לדעת מה קורה בחיים אחד של השנייה.
אני מוקיר על התקופה שלנו ביחד, מאחל לה רק טוב בהמשך ותמיד יהיה לה מקום אצלי בלב. מקווה ומאמין שהתחושות האלה הדדיות מצדה ושהפרידה הזאת קשה לה כמו שהיא קשה לי.
לא באתי לחפש תשובות, למרות שאשמח לשמוע את מי שמעוניין לחלוק את חוכמתו. אני יודע שאני בתהליך בריא להתקדמות הלאה עם עצמי ואני יודע שתבוא אחת אחרת במקומה ואני בסהכ בן אדם שמקבל ושלם עםעצמו גם כיחיד ולא רק כחלק מזוג.
אני מוקף במשפחה וחברים אוהבים אבל זה נושא שקשה לי לפתוח אותו במציאות, רק איתה הייתי מסוגל.
לכן אני רושם פה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות