אני בן 31 ועם הבת זוג 7 שנים
אנחנו היינו סטודנטים ביחד ועברנו הרבה ביחד ועכשיו אנחנו גרים תכף שנה יחד
חשוב לי להדגיש לפני הכל שאני באמת אוהב אותה
היא יפה חכמה רגישה ובן אדם מקסים ויותר מהכל חשובה לי מאוד, ישלי המון הערכה כלפיה, היא אוהבת אותי ולרוב המצב בנינו טוב.
אבל אני מבולבל נורא וחושש לבחור לא נכון וקשה לי להיות שלם עם כל צעד שאבחר.
לאחרונה מרגיש שאני לא הגרסא הטובה ביותר שלי לידה.
אני מרגיש שאני כועס מתוסכל וחסר סבלנות יותר משהייתי בעבר. הרגשות האלה הם רק במערכת הזוגית ולא עולות במעגלים חברתיים אחרים.
אני מרגיש שבשנה הזאת נתקלתי ביציאות וצדדים שלה שאני פחות אוהב כמו: אובר ביקרותיות, שתלטנות, חוסר פרגון הדדי כשאני יוצא לתת לי תחושה רעה או לנדד לי שאחזור מוקדם וכשהיא יוצאת עם חברות אני משתדל לתת לפרגן במקסימום, פגישות עם המשפחה אני תמיד מגיע לשלה והיא עושה לי טובה שהיא באה וגם אז לוחצת לחזור מוקדם
אלו דברים שהיו אבל הייתי סופג או מבליג לרוב אבל המגורים המשותפים מעצימים אותם וזה העלה בי לא מעט ספקות.
לפני כמה חודשים פתחתי באופן כנה מולה את הדברים והיינו על סף פרידה
אני בסוף החלטתי לתת לנו צאנס נוסף בכל זאת אנחנו המון זמן יחד.
אחרי שחלפו כמה חודשים הספקות נשארו דברים לא מאוד השתנו ואני דורך במקום ולא מסוגל להחליט מה לעשות.
הראש אומר שאנחנו מושקעים בזה כלכך ואיך אפשר לפרק את זה,
היא גם באמת חשובה לי ואני לא מסוגל לפגוע בה
ואין לי מושג איך אני אהיה מסוגל לעשות את זה.
מנגד משהו בבטן לא נוח עם זה לגמרי ואני בחששות שאבחר לא נכון והיו לי חיים לא קלים ואקריב הקרבות שיהיה לי קשה להקריב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות