שלום לכולם,
מחר אני אמור להתגייס, מסיבות כאלה ואחרות נדחה לי הגיוס ביותר משנה וכך אני מתגייס בגיל 19 וחצי.
הייתה לי שנה שהייתי בה לגמרי חופשי, בחרתי מתי לעבוד ואיפה, טסתי לחו"ל מלא פעמים ועשיתי כל מה שעלה לי לראש בלי לחשוב יותר מדי.
פתאום אני קולט שמשבוע הבא אני אהיה סגור בבסיס, תהיה לי אחריות ויגידו לי מה לעשות. ואז התחילו לרוץ המחשבות, מחר נגמרת לי הילדות.
כל התקופה הזו מאז שהייתי קטן בלי מחויבות באמת ועד היום נגמרה, אני הולך עכשיו להיות חייל ואחרי זה להתשחרר ולהתחיל לדאוג לפרנסה ולהשכלה ולמשפחה.
אני נזכר בכל מיני דברים מהילדות שלי ועולות לי דמעות.
זה לא בהכרח הצבא, סביר להניח שהייתי מרגיש ככה אם הייתי מתחיל עכשיו ללמוד באוניברסיטה למשל או מתחייב לעבודה רצינית.
ברור לי שככה החיים ושכולם עוברים את זה ולי אפילו היה בונוס של שנה וחצי לילדות במובן מסוים אבל זה ממש עצוב לי וקשה לי לקבל את זה, אני גם מאמין שאני ממש לא היחיד שמרגיש ככה לפני גיוס או ציון דרך אחר שהופך אותך לבוגר.
איך מתמודדים עם זה? איך אני מפסיק להיות עצוב ולפחד כל הזמן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות