מרגישה תקועה במקום ושאני חייבת להשתנות, איך להפסיק להיות ממורמרת ועצבנית?

היי לכולם, תודה שנכנסתם

אני אתן קצת רקע עליי

אני בת 19, רוב חיי גדלתי אצל סבתא ואם לא אצל סבתא, אז אצל אמא שסבלה מדיכאון ובעיות עצבים קשות.
אבא לא היה בתמונה וחזר רק בשנים האחרונות.
הילדות שלי הייתה לא קלה. נדדנו בין בתים, חייתי כל הזמן בתחושת עוני וחוסר, בחרדת נטישה.
אני חושבת שאולי בגלל זה היה לי גם מאוד קשה במערכת החינוך, אמנם יש לי תעודת בגרות מלאה ביד אבל לא היו לי חברים. בכלל. היו צוחקים עליי שאני שמנה ומוזרה, ונמנעו ככל האפשר מלדבר איתי. אפילו לימי הולדת שהיו מזמינים אליהם את כל הכיתה מעולם לא חשבו על להזמין אותי לבוא גם.

מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי בכיינית, בתור ילדה למשל הייתי בוכה בכל לילה.
זה המשיך לימי התיכון, שבהם היו הפסקות שלא יכולתי להצליח להחניק את הבכי אז הייתי מסתגרת בשירותים ובוכה שם.
למה? כי הרגשתי אבודה ובודדה. עד היום אני מרגישה ככה. ורואים את זה עליי.

לא התגייסתי.. אני סובלת מהפרעות אכילה, בולימיה ואנורקסיה ומתת משקל ולא רצו לגייס אותי. נתנו פטור על המקום.
סיימתי תיכון ביוני האחרון ומאז אני עוד יותר לא מוצאת את עצמי.
אני אמנם בת 19 אבל ליד בנות אחרות בגיל שלי אני מרגישה כמו בת 15.. רזה מאוד ונמוכה מאוד, פנים נפולות וחולשה תמידית. אני מאמינה שגם זה תורם לתחושה הלא טובה שלי ולחוסר הביטחון.

בעבודה הנוכחית שלי אני עובדת סך הכל חודשיים וגם ממנה רוצים להעיף אותי.
אמנם אין לי משפחה משלי לפרנס או משכנתא לשלם, אבל לא אשקר שאני מקבלת פלאשבקים מהעבר על החוסר שהיה לי, המחשבה שאהיה בלי פרנסה ותעסוקה עד שאמצא עבודה אחרת מעציבה ומפחידה אותי.
אין לי חברים בכלל, גם לא בני משפחה שאני מרגישה קרובה אליהם.

אתם בטח קוראים את כל זה ותוהים לעצמכם "אז מה בכל זאת גורם לה לרצות להתפתח ולהפסיק להיות ממורמרת?".
התשובה היא שאני עוד חולמת.
נרשמתי ללימודי תואר ראשון שעתידים להתחיל באוקטובר הקרוב, במקצוע שיכול לפתוח לי דלתות בשוק העבודה כשאסיים אותו.
אני בזוגיות כבר שנתיים והוא באמת איש מתוק שמגיע לו מישהי שתחייך לידו יותר
ובלי קשר בא לי כבר לצאת מכל האיכסה שאני מרגישה, לא להרגיש חרדה קיומית במקום העבודה, להיות יותר פרודוקטיבית בחיי.
לא מבקשת לחיות בעולמו של דיסני, אבל כן רוצה להעניק לעצמי דברים בסיסיים כמו היכולת לאכול, להתאמן, לצחוק ולהרגיש טוב בלב כמו רוב בני האדם.
אני רואה את כולם סביבי כל כך מאושרים, מאורגנים עם חיי חברה, עם שגרת אימונים, עם עבודה מסודרת.
גם לי בא.

אשמח לעזרה ועצת לגבי איך אוכל לאפשר לעצמי חיים שכאלה.
ובבקשה תהיו נחמדים אליי, אני מספיק קשה עם עצמי גם ככה..