איך מתמודדים עם ההרגשה שאתה אף פעם לא הבחירה הראשונה של אנשים?
תמיד הייתי חברותית, להכיר חברים לא הייתה לי בעיה באף שלב בחיים עד כה. בתיכון, בצבא, בעבודה, בטיול הגדול. עכשיו אני כמעט אחרי 3 חודשים מאז שחזרתי לארץ מהטיול, ופתאום מבינה שברגע ה"אמת", כשנגמרו המסגרות שבניתי עד כה, אין אף אחד שאני יכולה להתקשר אליו באמת ולשתף אותו.
לא משנה מה יקרה, תמיד יש לחברים משהו יותר חשוב, תמיד אני בסדר עדיפויות נמוך.
ברור שיש עוד המון מה להרחיב ושום סיפור לא באמת יכול להיות מתומצת ככה בקצרה, אבל התחושה הכללית היא שאמנם אני צברתי הרבה חברים לאורך השנים, אבל אני מרגישה יותר לבד מאי פעם.
בנוסף להכול אני עוברת תקופה לא קלה גם אחרי פרידה מזוגיות של שנתיים ובעיות במשפחה שאני המתווכת העיקרית.
אני מנסה להחזיק את הכול ביחד, אבל לפעמים חסר לי החבר הזה שישלח הודעה מיוזמתו, לשאול מה קורה ואיך הולך. תמיד ההודעה הראשונה מגיעה ממני. תמיד היוזמה לפגישה תגיע ממני. כולל ההתפשרויות והתאמה מדויקת לבן אדם השני.
אני הבן אדם שכולם פונים אליו כשצריכים משהו, תמיד אוזן קשבת, תמיד נמצאת שם.
אני באמת יודעת שאני חברה טובה, רק חבל שהחברויות הקרובות שצברתי עם השנים, עם הזמן נהפכו לזמניות.
ואם הגעתם עד לפה אז קודם כל תודה ואם מישהו חווה משהו דומה ויכול לשתף איך התמודד זה יעזור ממש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות