מרגיש די לבד וקשוח שאין עם מי לדבר ולשתף, מה לעשות כדי להעביר את התחושה הזאת?

אז לפי הכותרת זה די מובן בערך
מאז שהייתי יחסית בתיכון זה לא שלא היו לי חברים בכלל אלא פשוט תמיד היה לי בטחון עצמי נמוך שגרם לי די להתבודד יותר לבד
זה לא שאני אוהב את הלבד אלא פשוט זה קרה לבד עם הזמן
בגלל הדבר הזה יצא מצב שלא באמת צברתי חברים בבית הספר שהמשיכו איתי להמשך החיים כמו שאומרים, אולי פעם בכמה חודשים אומרים היי שלום אבל לא יותר מזה
ככה זה המשיך גם בצבא
הייתי בתפקיד של יומיות והייתי מתנדב לצהל כך שלא עשיתי טירונות
אז שוב פעם החברים שהיו "החזיקו מעמד" רק לתקופת הצבא ואז לאחר השחרור פשוט נעלמו
לא יודע להגיד אם זה בגללי, או בגלל שפשוט זה לא היה קשר מספיק עמוק, מה שבטוח זה גם לא כזה משנה כי זה כבר עבר
וזה לא שאני לא יודע להיות חבר, אם היה לי אדם שחשוב לי אני אתן לו אפילו יותר מה100 אחוז שלי ולא אשן בשביל לדבר איתו פשוט בשמירת קשר עם אנשים רק מהצד שלי אני לא רואה בזה צורך
כי אני מאמין שבחברות צריך 2 אנשים ולא רק השתדלות מהצד שלי
אז יצא מצב שכרגע אני בן 22 עוד לא עובד ברגע זה ופשוט מעביר את רוב הזמן לבד בבית ולומד כשצריך
אבל אין באמת עם מי לתקשר וגם מי שכן יוצא לי זה איזה 2 אנשים שהכרתי מהרשת
אז אני מנזה לחשוב מה כדאי לעשות? איל בעצם מעבירים את התחושה הזאת, מנסה להתמקד בעצמי בתקופה הזאת
אבל עדיין כשאין את מי לשתף ולדבר איתו זה קשוח
אז אני שואל אתכם אלו שהיו במקום הזה או לא היו ויש להם עצות, מה אתם הייתם מציעים?