אמא שלי זה הדבר שהכי יקר לי בעולם היא נפטרה לפני כמה חודשים, סעדתי וטיפלתי בה מאהבה שנים רבות היא היתה רגילה אלי ואני אליה , היה לה בשנים האחרונות דמנציה עם זאת היא הכירה אותי תמיד, עשיתי לה טוב המון שנים גם כשהיה קשה לא וויתרתי מאהבה שלי אליה , היה פעם אחת שהיא התפרצה ולא רצתה לאכול וכעסתי עליה פעם ראשונה כדי שתאכל ואז הרגשתי רע וביקשתי סליחה והיא סלחה לי אבל זה כואב לי עד היום למרות שזה היה מדאגה שתאכל תמיד הרעפתי עליה אהבה תמיד היא ישנה תמיד לצידי התחברנו תמיד כי היה לנו קשר טוב ומיוחד טיילנו תמיד היא זכתה להגיע לגיל 90 מהטיפול שלי אליה לא עזבתי אותה אף פעם והיא נפטרה בבית חולים מול העיניים שלי שזה הכי כואב לי הפרידה אבל היא חסרה לי כל בוקר כל יום אני אוהב אותה יותר מהחיים שלי ואני שואל מה יכולתי לעשות זה כבר לא היה בידיים שלי כי תמיד נלחמתי על הבריאות שלה רצתי איתה לכל רופא, זה כאילו קשה לי להאמין שהיא כבר לא איתי ואני יודע שזה הזקנה החולשה אבל היא מה שהיתה לי בעולם הזה כאילו לקחו לי חלק מהגוף שלי אני חי עם הגעגוע? איך מתחזקים?
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025