כן
שלום לכולם, אני רוצה לשתף במשהו שמעסיק אותי זמן רב. אני נולדתי וגדלתי בישראל, ועם זאת, ככל שהשנים חולפות, אני מרגישה פחות ופחות שישראל היא הבית שלי. זה תחושה מוזרה מאוד, כמעט מבלבלת איך זה שאדם יכול להרגיש כל כך זר במקום שבו הוא נולד וגדל? אני חושבת על זה הרבה, במיוחד כשאני משווה את התחושות שלי מהתקופות שבהן גרתי בחו"ל.
היו לי חוויות מדהימות באוקראינה, שם חייתי כמעט שנה, ובארה"ב, שם התגוררתי בשכונה נפלאה במשך כ3.5 שנים. ההשוואות שלי לא נובעות רק מהזיכרונות, אלא גם מתוך התחושות הפנימיות שלי. באמריקה, לדוגמה, הרגשתי נימוס, סדר, שקט, ונוחות שלא מצאתי כאן.
בישראל, לעומת זאת, אני נתקלת באתגרים לא פשוטים מזג האוויר המזרח תיכוני החם והלח, יוקר המחייה הבלתי נסבל, ילדים צורחים בכל פינה, תחושה של חוסר סדר וחוסר ארגון, איום ביטחוני שמרחף מעל ראשינו כל הזמן. זה לא נגמר שם אני מרגישה שהאווירה הכללית כאן לחוצה וחונקת. אנשים לעיתים קרובות מתערבים בצורה חטטנית, ואין מספיק נימוס או מודעות לסביבה המיידית. נראה שהצעקות וחוסר הרגישות כלפי הזולת הם חלק מהנורמה, וזה משהו שממש קשה לי איתו.
עם זאת, אני לא יכולה להתעלם מהצדדים החיוביים של המקום הזה. ישראל היא מדינה עם ערבות הדדית שאין דומה לה, יש משהו מיוחד בקשר בין היהודים ובתחושת השייכות הקהילתית שיש כאן. יש כאן אנשים שמוכנים להושיט יד בכל מצב וזה מרגש ומעורר השראה.
אבל עדיין... משהו בי מרגיש שאולי המקום הזה פשוט לא בשבילי, למרות כל האהבה שאני חשה למדינה ולאנשים.
אני שואלת את עצמי האם אני מגזימה? האם התחושות האלה לגיטימיות? האם זה רק אני, או שיש עוד אנשים שמרגישים כמוני?
אשמח לשמוע את דעתכם.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2024