אוקיי, לפני כמה שנים נכנסתי לדיכאון, זה היה מאוד פתאומי לא הייתי ילדה מדוכאת למרות שאני יודעת שזה לא אומר כלום. בקושי יצאתי מהבית, ניתקתי קשר עם כל החברות שהיו לי ופחדתי מכל אינטרקציה חברתית, ממש חרדה חברתית. הרגשתי שהביטחון העצמי שלי פשוט התרסק. ביקשתי ללכת לטיפול ולאט לאט ועם המון עבודה עצמית התחלתי להרגיש יותר טוב גם עם עצמי וגם מול אנשים אחרים.
בחזרה להיום, אני בת 22 לא היה לי חבר אף פעם, כן נישקתי גבר או שניים אבל זהו. יש לי 2 חברות שאני מאוד אוהבת אבל אני באמת רוצה יותר. אני רוצה יותר חברות ואני רוצה זוגיות ורומנטיקה ואהבה ואני רוצה לצאת למקומות ולטוס לחול ספונטני עם חברות. אני כן יוצאת, פחות מכמה שאני רוצה ויש לי עיסוקים אבל עדיין יש לי המון זמן פנוי. הבעיה שאין לי אנשים לעשות איתם את רוב הדברים שאני רוצה. כן מתחילים איתי לפעמים ואם תדברו איתי בחוץ כנראה שלא תנחשו את כל הרגשות האלה כי אני לא ביישנית ואני כן מרגישה בטוחה בעצמי. אני פשוט קצת מתוסכלת כי מרגיש לי שלא משנה כמה אני אנסה הרגש הקטן הזה של ״אני לא מספיק טובה״ ולהיות מי שאני זה מסוכן כי אם אנשים יכירו אותי באמת הם לא ירצו להיות חברים שלי או בני זוג שלי. אני יודעת שזה לא נכון אבל כן אני עדיין לפעמים מרגישה ככה. אני מאוד רוצה את כל הדברים האלה וקצת עולה בי הפחד שאני בחיים לא אקבל אותם, אולי כי עדיין יש לי מגננות וחומות אני לא בטוחה, אני כל כך רוצה קשרים טובים וחזקים עם חברות ולצאת עם גברים, למה זה מרגיש לי הכל עדיין כל כך קשה? ולמה זה מרגיש לי שזה לא יגיע? אני מנסה להיות אופטימית אבל וואלה אני לאחרונה קצת מבואסת. זה מרגיש לי שלא משנה כמה עברתי וכמה התקדמתי אני עדיין באותו מקום ושום דבר לא השתנה. יש מישהו או מישהי שעברו משהו דומה או מבין את הסיטואציה ויש לו עצה לתת לי?
בכל מקרה אם קראתם הכל תודה על ההקשבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות