בעלי ואני בזוגיות מאושרת מזה 9 שנים. נשואים שנתיים וסה"כ על פניו הכל בסדר.
הוא יודע שאני תמיד עומדת על שלי וגם עקשנית לא קטנה. גם הוא בדיוק כמוני.
כשאני מספרת לו על ויכוח שהתפתח לא משנה באיזו מסגרת, בין אם הצד השני מוכר לו או זר לו, הוא תמיג אבל תמיד יעמוד לצד הצד השני.
חשוב לי להדגיש שמדובר בסיטואציות שכאשר אני מציגה אותן לצדדים נייטרלים, הם מצודדים בי או בצד השני לפי הסיטואציה המוצגת. אבל בעלי *לעולם* יתמוך בצד השני ויהי מה.
התחושה היא שהוא לא מעריך אותי או "עושה" ממני מפלצת וכחנית בצורה יוצאת דופן מסוג הנשים ש"תמיד צודקת" ומעליב אותי מאוד שהוא רואה אותי ככזאת כי אני יודעת מתי להגיד שאני טועה. זה כאילו הוא לא מבין אותי או לא מכיר אותי בכלל.
סיטואציה לדוג':
העליתי סטטוס בפייסבוק שסחף תגובות חיוביות ולייקים. אחת התגובות היתה שלילית ושעשע אותי בכל זאת.
בחור אחד החליט להגיב בלי קשר וכתב לי "יא פרצוף קלמנטינה", זה הצחיק אותי משום מה, אז עשיתי לו לייק ועניתי "תודה, אני אוהבת קלמנטינות".
סיפרתי על כך לבעלי ולפני שסיימתי את הסיפור הוא מיד אמר: "זאת אשמתך שהוא רשם ככה".
זה חרה לי מאוד שהוא צודד באדם זר מבלי שאפילו נתן לי לסיים. זאת דוגמא קצת מוזרה אבל זה די ממחיש...
איך מתמודדים עם דבר כזה?? איך אני תמיד אשמה בכל סיטואציה? גם אם לקחתי את התגובה השלילית בקלות אני זאת שחירחרה ריב? איך הפכתי להיות כזאת מפלצת בעיניו?
מתוסכלת להפליא. מישל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות