היי
שמתי לב אצלי שכאשר אנשים פוגעים בי, אני לא אומרת להם אלא פשוט מתרחקת. קשה לי מאוד לשבת עם בן אדם ולדבר ולהסביר לו מה ואיך הוא פגע בי. אני פשוט מעדיפה להתרחק, גם כאשר מדובר שאנשים שאני אוהבת. עכשיו על תבינו לא נכון, אני בחורה בעלת ביטחון עצמי גבוה ברמות, אני לא פראיירית ולא פוחדת לענות חזרה בכלל!! אבל דווקא שזה נוגע לדברים שפוגעים בי שלפעמים יכולים להיות הדברים הכי קטנים דווקא שם אני כאילו אילמת ולא מוסגרת לתקשר את זה. אם יש משהו שנכון לגביי הוא שאני לא חוששת להוציא אנשים מחיי, זה הדבר שהכי קל לי בעולם אם אני מרגישה שלא תהיה יעילות, אבל זה לפעמים מבאס להוציא אנשים שאני אוהבת רק בגלל משהו קטן שהפריע לי. אני חושבת שזה נובע מחוסר רצון לפגוע באחרים, וגם אין לי כוח לכאב ראש הזה. אני לא בחורה רגישה ובאמת פיתחתי עור של פיל נגד הערות מכל סוג שהן, אבל עדיין אני פשוט לא מסוגלת. זה ממש מבאס אותי, במיוחד שכבר הוצאתי מהחיים שלי כל כך הרבה אנשים ואני באמת בוחרת אותם בפינצטה אז עד שכבר יש את מה שאני מחפשת בקשרים אנושיים אני אפילו לא יכולה להיות בוגרת ולדבר?
אני צריכה עצות.
חשוב לי לציין שפעם אחת היה משהו שממש הפריע לי ועד שארזתי אומץ ודיברתי האדם השני נהיה ממש מתגונן ונעלב ואפילו כעס עלי על למה לא אמרתי כלום ושמרתי בבטן. יצאתי מהשיחה ההיא עדיין פגועה ומאז האדם השני פשוט נזהר איתי בכל דבר ברמה בלתי נסבלת. אין לי כוחות לזה שוב עם אנשים אחרים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות