היי לכולם
קצת רקע על עצמי בת 30 נשואה די טרייה, בהריון ראשון.
לי אין אחים. בעלי גם בן 30, יש לו אחות קטנה ממנו בשנתיים ואח.
כשנכנסתי להריון אני פתאום מרגישה שכולם על הילד הזה. תחושה כזו ששוכחים שאני אמא שלו. מה הכוונה? אחותו מציקה לי עם שאלות מוזרות של כמו: את תתני לי את הילד? אני אקח לך אותו, אני רוצה שתתני לי אותו לבד גם, מתחילה לשאול אותי שאלות וחופרת על הילד. אני אולי מבינה שזה מהתרגשות אבל מה זה האמירות האלה? זה מפחיד אותי!
היא היתה חולה בסרטן אבל מבריאה, והיא כבר בת 28! אני בכללי מפחדת מזה שהיא לא רוצה לבנות את המשפחה שלה ותיטפל לילד שלי בגלל המחלה שלה, כל פעם שאני אומרת לה שתמצא בעל ותתחתן היא מעקמת פרצוף.! כל הזמן בוכה על מר גורלה למרות שהבריאה.
אני פוחדת שהיא תיקח לי את הילד! אני יודעת שזה לא אפשרי על הנייר אבל אני בנאדם פחדן בתוך הלב שלו והאמירות האלה מלחיצות אותי! היא בנאדם הזוי.
אחרכך דיברתי איתה על זה, בהתחלה לא התייחסתי כי לא ידעתי איך להתייחס לדבר כזה בכלל ולמה אני בכלל צריכה לשמוע דברים כאלו ואולי אני סתם מקבלת קשה? בעלי אומר שהיא אומרת את זה סתם מהתלהבות ושאין לה עצם בלשון ושהיא לא באמת מתכוונת ללקחת את הילד באמת.
אמא שלו גם מתחילה לתת לי עצות על הילד
מי ביקש עצות? אני בת 30!
איך להתייחס למצבים האלו?
מה אני אמורה לעשות?
גם אחרי שאני מבהירה להם שזה לא נעים לי, וזה מופסק, אני עדיין חוששת שיש להם כוונות נסתרות. ואולי סתם אני חרדתית?
ואת האמת ממש לא בא לי שהן ישמרו על הילד שלי! אני אמא שלו! אני! מה זה הדבר הזה. ובכל זאת אני לא אוכל להרחיק אותו מהם לגמריי, אבל אני לא רוצה לתת להם לשמור עליו אני מפחדת.
למה אנשים מרשים לעצמם לדבר אליי ככה? האם זה קורה בעוד משפחות?
תודה לכולם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות