אני בת 27, רווקה, לא מחפשת זוגיות. לא כי לא הייתי רוצה , כי הלב שלי שבור ואין לי שום יכולת נפשית להיפגע שוב .
בכל זאת יצאתי לדייט, הייתי בהופעה שבוע שעבר, הייתי במצב רוח טוב ושרתי ביחד עם הזמר, בחור שישב קרוב אלי ולחברה שלי , שם עלי עין , בסוף הערב הוא התיישב לידי התחיל לדבר בבטחון , בדרכ אני חוסמת ישר, אבל בגלל שראיתי שיש בו גם סוג מסויים של בישנות דוקא הערכתי את זה שהוא ניגש ליצור עיניין.
הסתבר שגדלנו במקומות דומים, זה יצר תחושה של משהו משותף , דיברנו כל אחד קצת על עצמו , הוא סטודנט לרפואה שלב מתקדם , הוא היה נירא לי איכותי כזה לא ילד ולא שחקן.
עד שחברה שלי עשתה לי עיניים והוא הבין את הרמז אז החלפנו טלפונים ויותר מאוחר הוא שלח הודעה אם מתאים לי להיפגש איתו בהמשך השבוע , כלומר הזמין אותי לדייט.
לא מתרגשת בטרוף, ולא נופלת לאשליה שהינה זה האחד , אבל כן היתה בי התרגשות כי הרבה זמן עד הדייט איתו לא הרגשתי שיש טעם בכלל לצאת לדייטים , והוא שידר משהו אחר נעים יותר בטוח יותר.
הוא אסף אותי עם רכב , שאל אם יש משהו שאני רוצה לעשות , הלכנו לשתות קפה , ואז הסתובבנו קצת בטיילת היה הרגשה נחמדה של נסיון להנות ולהשתחרר, היה ערב הטיילת היתה חשוכה, ישבנו על ספסל והיינו שעה פלוס מינוס לתוך הדייט,
באותו רגע הוא ניסה לנשק אותי, תפסתי לו את היד ואמרתי לו שלא. שזה גם לא מתאים לי בדייט ראשון , להתנשק, ושאנחנו סתם יוצאים כדי להכיר ולא בשביל מטרה מסויימת כרגע.
הוא פיתח שיחה שלמה שבה הוא טען שבעצם אין לי מושג איך עולם הדייטים עובד ושזה בעצם שני אנשים בוגרים שיכולים לעשות כל מה שהם רוצים בלי כללים חיצוניים. הוא אמר שאני שמרנית, ומוגבלת בגלל אמונות מגבילות , אמרתי לו שבדיוק בגלל שאני אדם גדול שיכול לעשות מה שהוא רוצה אני לא רוצה להתנשק, הוא אמר שהוא מכבד את זה, אבל המשיך ללטף אותי , היה קצת קריר וזה איכשהו כן היה לגטימי אבל גבולי. ואני חושבת שהעובדה שהוא הצטייר בעיני כחכם בתור סטודנט לרפואה גרמה לי לפקפק בשלב הזה ברגשות שלי.
אחכ ניכנסנו לרכב , אמרתי שאני צריכה שירותים והוא אמר שהוא ימצא מקום, מסתבר שהמקום היה הבית שלו, שכנירא העה לא רחוק, בגלל שכבר הגענו עליתי אליו לבית , בבית הוא הציע לי לשבת רגע, למרות שהיה ברור לי שזה מתכון למשהו שאני לא בטוח רוצה ,
בשלב הזה התחילו לי טיקים של חרדה , כל פעם שהוא התקרב אלי, קפצתי, בהתחלה זה עיצבן אותו, אחכ זה חירמן אותו, הוא חשב שאני עושה את זה בשביל צומי , אני לא יכולה להסביר איך או למה , ולמרות שאני לא ילדה ואולי בגלל שאני לא ילדה , אולי בגלל שיש בתוכי כל כך הרבה טריגרים שקשה לי להתנתק מהם, הרגשתי איך בעצם אני מאבדת את הקול שלי , הוא התיישב לידי על הספה , וליטף בהתחלה זה היה נעים בצורה מבלבלת כי המגע שלו לא היה גס , אבל אז הוא ניסה ללטף מתחת לחולצה ולא רציתי אז הזזתי לו את היד, ואז הוא קם בדרמטיות ואמר לי אני לא אנס לא נעשה מה שלא תירצי , אמרתי אוקי, אני לא רוצה שום מגע , והוא אמר לא יהיה שום דבר שלא תירצי , אמרתי לו אני רוצה ללכת תסיע אותי בבקשה , הוא אמר לי לא בואי תשארי קצת , נירא סרט לא ניגע אחד בשני , אבל שוב הוא התיישב קרוב ושוב הוא נגע ,
בשלב הזה אני יכולה להגיד שאני מוגדרת כפוסט טראומה מורכבת , ושלאורך כל הערב הגוף שלי פשוט לא הפסיק להפעיל טיקים , קפיצות , צמרמורות , מכל נסיון שלו לתקרב אלי פיזית , כבר כאב לי הגוף , ניסיתי להגיד לו שכואב לי ושאני רוצה לחזור לבית לעשן וויד, הוא אמר בהתחלה אני אקח אותך ואחר כך אמר בואי תנסי לישון אני רופא ואני יודע מה טוב ,
הייתי מיואשת והרגשתי קטנה וחסרת אונים , זה היה משחק חולני , משחק שבו אני יודעת שאדם הזה כבר לא אמין בעיני, אבל מצד שני גם אין לי קול , כי אני אומרת לו אל תגע והוא נוגע, אומרת לו אני רוצה ללכת והוא משאיר אותי, אומרת לו כואב לי והוא משכנע אותי להירדם ,
הוא אומר לי זה בסהכ מגע , אמרתי לו זה לא בסהכ , הידיים שלך שורפות לי על העור. והמגע שלך ישאר איתי הרבה אחרי שתוריד אותם .אז זה ממש לא בסהכ.
הייתי עיפה וכאובה וניסיתי לנמנם בספה, הוא העיר אותי כדי ללכת למיטה הוא הבטיח שלא יגע בי, אבל תוך כמה דקות היד שלו היתה בתוך הציצי שלי, זה כבר היה טו מאצ.
הוא מבחינתו הייתי צריכה להתעקש על הלא שלי ובגלל שלא צרחתי וברחתי מהבית אז כנירא הסכמתי ויכול להיות שגם רציתי בזה ונהנהתי. פשוט כל פעם שהוא היה מגזים אז זה היה רגע ארוך של שתיקה ואז נסיון להגיד לא , אבל הנסיון היה מתמסמס בצורה שגורמת לי להרגיש מאוד קטנה וטיפשה .
ברגע שהוא הכניס את היד לציצי , כבר קמתי שמתי נעליים ובאתי לצאת הוא אמר אני אקח אותך , הרגשתי מחוללת ,
לא בגלל שזה היה הדבר הכי רע שמשהו עשה לי , אלא בגלל שהוא הצטייר כבחור הגון שלא ינסה להגיע לתחתונים שלי תוך שניה , אבל הוא דווקא היה מהיר יותר מהרבה אחרים ,
בגלל שיכול להיות שהייתי אמורה לברוח ממנו כבר ברגע שניסה לנשק אותי ולהבין שאין לנו אותו אינטרס או ערכים,
בגלל שיכול להיות שהייתי אמורה לקום וללכת מהבית שלו בלי לחכות שיקח אותי לקחת מונית או משהו. לא יודעת אני לא ילדה ואני לא באמת תלויה באף אחד
הרגשתי מחוללת כי אמרתי לא שפשוט לא היה נשמע .
ברכב הוא אמר לי את כועסת על משהו. לא עניתי הוא אמר לי , אמרת שאת לא רוצה להתנשק ולא התנשקנו.
רמת הניתוק שלו היתה קשה ודוחה.
כאב לי הגוף מהטיקים שהתפרצו לאורך הערב , כאב לי הגוף מהפיברו שלא סיפרתי לו עליו כי הרגשתי שגם את החולשה הזאת הוא ינצל , כאב לי הגוף והראש והלב ורציתי לעשן וויד כי אולי זה יוציא אותי מהעליבות שהרגשתי ,
הוא התעקש לשבת איתי כשאני מעשנת ואז ללכת , אז הוא ישב ושאל הגזמתי ? הייתי לא בסדר? כבר הייתי בהיי, ועייפה. ולא היה לי כוח להתווכח על ההרגשה הקשה שלי , אמרתי לו הכל בסדר, הוא אמר אני רואה שלא ואז במקום להתנצל או משהו , הוא אמר , אבל את רצית , את נהנהת, את שיחקת את המשחק הזה של הקפיצות כאילו את מתרגשת ואת כן רוצה ולא רוצה , אני רק זרמתי.
באמת שלא ידעתי מה להגיד, הבנתי שבעצם הוא נישאר איתי כדי לתאם עמדות ושאני לא אחשוב להגיד שהוא היה לא בסדר.
בסוף הוא אמר בדרכ אני לא מתחרט על דברים שעשיתי אבל שאני חושב על זה עכשיו אני מבין שאולי אני כן מתחרט על דברים שעשיתי כלפייך.
זה הכי הרבה התנצלות ששמעתי ממנו על כל המניפולציה הזולה שלו כל הערב רק לסמן עלי ווי שהוא הצילח לגעת איפה שהוא. זה הכי הרבה התנצלות שלו , אחרי שהוא ראה כמה לחוצה הייתי אבל שם על זה פס.
זה הכי הרבה התנצלות שלו אחרי שאמרתי כל כך הרבה לא, אבל הוא טען שלא התעקשתי על הלא. אז סליחה באמת שאני לא חזקה מספיק בשביל להילחם על הלא. אולי לא כולם כאלה חזקים.
הרבה שנים לא הרגשתי ככה דוחה, גועל נפש אמיתי , הוא הלך , וניסיתי להגיד לעצמי שאני לא יכולה להדרדר בהרגשה עשר שנים אחורה , להרגשה הזאת שבגללה אני לא יוצאת לדייטים , להרגשה הזאת שבגללה אני בטראומה , ובגללה יש לי טיקים , בגלל גברים שניצלו את החולשה שלי כנערה , את חוסר הבטחון שלי. אני לא יכולה , כי זאת חרא הרגשה ואין לי זמן להרגיש כל כך גרוע ומחורבן.
הכעס על עצמי והכעס עליו שניהם פשוט הציפו אותי, אני הייתי אמורה לברוח והוא פשוט לא ראוי להיות רופא.
התחרטתי שהלכתי בכלל להופעה הזאת , ששרתי בכלל ,שגרמתי למשהו לשים אלי לב , לחשוב שאני בחורה קולית או זורמת , התחרטתי שבכלל חשבתי שהוא יהיה אחר ורגיש או עדין .
כשהוא הלך ראיתי את הפנים שלו בצורה מעותת , ראיתי פתאום את האדם שלא ראיתי בהתחלה , ראיתי משהו מאוד שבור ומעוות.
בבןקר הוא כתב לי מה שלומך . לא עניתי. חסמתי אותו. לא נירא לי שיש לזה לאן להתקדם.
עבר שבוע , זה באמת יושב עלי. גורם לי עצב , גורם לי להרגיש רע, הציצי שלי הוא שלי , ואף אחד לא יתפוס אותו מתוך שינה , הגוף שלי הוא שלי ועשר שנים אני בונה את הבטחון שלי ועדין כל כך קל לערער אותו ,
כל מקלחת כל פעם שאני מתלבשת עוברת בי תחושת דחיה פנימית מוגזמת , אני מריחה את הטרוף באויר, כאילו משהו לחץ על כפתור שפתח בכלל תיבת פנדורה אחרת. לא היתי רוצה לתת לו את הכוח לזה , להפריע לי ולהפר את השלווה שלי אבל זה לא בשליטתי מה שהוא גרם לי להרגיש.
אני מרגישה שאני הבעיה , אני הטעות. אני הסתומה , אני נתתי לזה לקרות. אני לא ילדה כמו שהוא אמר, אז אני אמורה לדעת מה גברים רוצים. ולא להיפגע , ולא להיקלע לסיטואציה , ולא להיות מופתעת שיש לאנשים ציפיה מגע ויחס מיני גם אם בעיני זה לא לגטימי בדייט ראשון.
אני מניחה שזה אולי תגובה קיצונית , אבל גם לא יהיה הוגן להתעלם מעצמי ולהגיד תעברי הלאה , כי הסיפור איתו ממש לא מחליק לי .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות