בלי בגרות, אבל עם חלום גדול וקצת לחץ – מה דעתכם?

היי לכולם

אני בת 18, חודשיים לפני סיום הלימודים, וגיליתי היום דרך חברה שאני לא אקבל תעודת בגרות רק בגלל מקצוע המגמה שלי: אלקטרוניקה.
זה מקצוע שאני ממש לא מתחברת אליו, אני לא מצליחה להשקיע בו, לא מצליחה להבין כלום, והמורה לא באמת עוזרת היא פשוט שולחת אותנו "להסתדר לבד".
המרחק מבית הספר שלי הוא שעה וחצי לכל כיוון בשביל שעתייםשלוש של שיעורים שאני לא סופגת מהם כלום. פשוט לא שווה את זה בעיניי.
וזה לא שאני מוותרת סתם.
כבר הרבה זמן יש לי דרך מאוד ברורה בחיים קונדיטוריה.
אני אוהבת את זה ברמות.
כבר ארבע שנים אני חוקרת, לומדת, שואלת, מתנסה, מתעמקת.
קראתי על שיטות, מחירים, על שוק העבודה, על מכללות, על תנאים אפילו שלחתי ממש עכשיו מייל למכללת אסטלה עם שאלות שהכינו אותי מראש.
זאת לא גחמה של רגע. זאת החלטה שבניתי לאט ובאחריות.
אני כבר חיה את העולם הזה אפייה זה מה שמרגש אותי, ממלא אותי, ואני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר.
החיים שלי כבר השתנו:
אני עובדת כמעט כל יום, לומדת נהיגה, חוסכת לקראת הצבא ולחלום הגדול שלי ללמוד קונדיטוריה ולהיות מקצוענית.
ואני יודעת שבמכללת אסטלה לא דורשים תעודת בגרות. הם רוצים אנשים שבאים עם אהבה לתחום וזה מה שיש לי בשפע.
הרבה אנשים אומרים לי עכשיו "נו, זה רק עוד חודשיים, תסיימי וזהו".
אבל זה לא כזה פשוט.
אני באמת לא מרגישה שיש לי את הכוחות הנפשיים להמשיך למשהו שאני גם לא נהנית ממנו, גם לא צריכה אותו וגם פוגע בי נפשית.
אני לא עצלנית. להפך אני עובדת קשה, מתכננת, חושבת קדימה.
אבל אני גם בנאדם, ויש לי גבולות.
האמת היא שגם ההורים שלי עדיין לא יודעים... הם תומכים בי, שמחים שסיימתי את רוב הבגרויות, ולא נלחצים יותר מדי. אני פשוט לא בטוחה אם לספר להם עכשיו או לחכות עם זה.
אני לא מוותרת על החיים שלי אני בונה אותם, בדרך שלי.
אני רק רוצה לשמוע ממי שהיה במצבים דומים אולי מישהו שהלך אחרי החלום שלו בלי תעודת בגרות, או מי שהשלים אחרי הצבא.
אני לא מפחדת מקושי. קונדיטוריה זה מקצוע קשה הרבה שעות על הרגליים אבל אני מאוהבת בזה. באמת.
אשמח לתגובות, לסיפורים ולתמיכה
וכמו שאמרתי לחברה מי היה מאמין שאני לא אסיים עם תעודת בגרות? חחח החיים לפעמים מפתיעים.