ושוב אני לבד... חוסר המזל שלי מתסכל אותי

היי שלום, אני לרוב חוזרת לאתר הזה כדי לשפוך את הלב, את הכאב.
לפני כמה שבועות פרסמתי פה על תחושות הפגיעות ותחושת החנק שהופיע אצלי כשהייתי נזכרת במצב בו נפגעתי ממישהו. הרגשתי אז בודדה כי חלק מחברותיי היו עסוקות בבעיות שלהן, חלקכן היו בחול ללא זמינות, הרגשתי לבד...
לבד מתמודדת עם החיים, שוב לבד, בהתחלה זה היה התמודדות עם מוות של בן אדם קרוב ואחריי זה כישלון אחריי כישלון בתחום הזוגיות(הקטע האירוני הוא שאני מאוד מצליחה בשאר התחומים של קריירה וחברה וכד'). עם הזמן למדתי לשתף. הכרחתי את עצמי ללמוד לשתף, להיפתח למרות הפחד להיפגע! כולם אמרו שאם תשתפי ותפתחי אז הלבד ייעלם..
במאקו לפני כמה ימים הייתה כתבה על הבדידות וכמה שאנחנו מרגישים כולנו בודדים. אני זוכרת שקראתי את הכתבה והזדהתי איתה אבל אמרתי שהמצב ישתנה אצלי שזה כבר לא ככה. אני בן אדם מאוד חברותי, מוקפת בחברות. דמות מאוד דומינטית בחברה, בכל מקום שהייתי בו בין אם זה צבא או תיכון אז כולם זכרו אותי, הייתי מהמובילים, לא מהמתנשאים אלא מהאלו שתורמים ואכפת להם מהחברה וזה באמת ככה, נורא אכפת לי מהסביבה שלי. אני מקרינה חום, פתיחות וכנות - זה באמת באה מהמקום הכי אמיתי וכנה, הכי מתוך הלב, אני באמת אוהבת לעזור ושמחה לעשות את זה. חיוך זה כמו חלק מאיבר בגופי בלעדין אין אותי.
ועכשיו שוב נפגעתי ממישהו, וזה לא היה בכוונה(אני לא כועסת עליו, דווקא יש לי רגשות הערכה וכבוד אליו, הוא בן אדם מקסים), פשוט ככה יצא. איכשהו תחום הזוגיות לא מצליח אצלי, כמה שאני לא משתנה(ומשפרת בעצמי דברים, בין עם זה שלמדתי לשתף גם אם אני פחדתי להיפגע ועדיין מפחדת וזה קשה לי לפעמים. נורא אכפת לי מהצד השני(ולא משנה מי זה גבר או אישה) אני מתעניינת ואכפתית, בטעם הטוב כמובן, לא המגזימות). מכל קשר שהסתיים אני לוקחת את הלקחים ובאמת רק מתפתחת לטובה.
אני בחורה שניראת טוב, נחמדה כייפית, חכמה ואשת שיחה, פשוט איכשהו אני כל חיי מוקפת בחוסר מזל, או שאני נמצאת במקומות שאין בהם כמעט גברים ושזה חבורות מניאקים או גברים חסרי ביטחון עצמי ללא יכולות תקשורת. תמיד כולם רק אומרים לי שאני מדהימה וחלומו של כל גבר, פשוט איכשהו תמיד הגברים שזורם לי איתם ואנחנו על אותו הגל אז משהו שם לא הולך והם לא בנויים לקשר, זה לא הטיימניג וכו'.
כנראה שאני יוצאת מן הכלל ו"הלבד" לא נעלם, כי שוב אני לבד, שוב מתמודדת לבד, שלחתי ושיתפתי את כל חברותיי במה שאני מרגישה אבל הן לא עם הנייד עכשיו אז אין לי את מי לשתף. והמשפחה שלי לא בבית. שוב אני מרגישה לבד... מוקפת בכ"כ הרבה טכנולוגיות ורשתות חברותיות אבל בסופו של דבר מאחורי כל זה אני לבד...
אני מאוד נסערת עכשיו ונמצאת בסערת רגשות של אכזבה ותסכול, ונמאס שוב למצוא את הכוחות לאופטימיות. אני רוצה לשאול אתכם, הלבד הזה ייעלם מתישהו??מאיפה לקחת את הכוחות?? לקח לי מאמצים רבים להאמין ולהיפתח למרות הפחד שלי להיפגע ושוב אני נפגעת...
אני גם רוצה להבהיר שאני לא מצפה שבגלל האופי שלי אז מגיעה לי זוגיות, פשוט זה מתסכל החוסר מזל הזה...

תודה רבה שהקדשתם מזמנכם לקרוא את זה, פשוט אין לי מקום אחר לשתף...