מרגישה מרוסקת ואבודה לחלוטין, לא יודעת מה לעשות עם עצמי

הכל נופל עלי ואני לא יודעת איך להתמודד, אני בספק אם יש לי כוח לזה...זה הכל מורכב מאוסף בעיות שלא אני זאת שיכול לפתור אותן...
אבא שלי שותה בצורה לא בריאה, אני לא יכולה לסבול את בעלה של אמא שלי, הוא שוביניסט אינפנטיל דוחה שלא עוזר בכלל ונותן לנו הרגשה כאילו אנחנו משרתים, אמא שלי שחושבת שהכל בסדר ומתנהגת כמו סמרטוט. יש לי שתי חצי אחיות שהן ממש תינוקות, כל הזמן אני ואחי עוזרים, אמא שלי ובעלה לוקחים את זה כמובן מאליו והם בכלל לא מבינים כמה זה קשה לי, נמאס לי להיות "אמא" שלהן. בחיים לא היה לי חבר, המחשבה על רק אינטרקציה עם גברים מפחידה אותי פחד מוות, אני דפוקה לחלוטין, בשנה-שנתיים האחרונות עברתי בדב שינויים חיוביים, העלתי קצת את ביטחון העצמי נפתחתי ועבדתי קשה בשביל זה, אבל עדיין יש כל כך הרבה מה לשנות ולשפר שזה רק מייאש אותי, בגלל כל השינויים האלה אני מרגישה כאילו זעזעתי את עצמי ועכשיו אני ממש לא מכירה את עצמי, מרגישה כאילו איבדתי את הזהות שלי לחלוטין, כל כך הרבה השתנה וזה בקושי ההתחלה, אני מדברת עם חברות אבל בגלל שלמדתי בפנימיה כל אחת תקועה במקום אחר, אני מרגישה ממש בודדה, אין לי עם מי לצאת, ולנסוע אליהן ושהן יבואו אלי זה לא פשוט, היום פשוט נשברתי, לא עשיתי כלום ורק בכיתי וישנתי, אני מרגישה כל כך אבודה, ביקשתי מההורים פסיכולוג או מישהו שיעזור ואין להם אפשרות לממן את זה, ניסיתי לדבר עם אמא שלי, היא לא מבינה, ניסיתי לשבת עם עצמי ולחשוב מה בעצם הבעיה בי, מי אני בכלל ואני לא מצליחה, ניסיתי בכוח להכנס לאינטרקציה עם בנים, אבל אני פשוט משתתקת ונאלמת דום, אני ממש לא יודעת מה לעשות עם עצמי, מרגישה שאיבדתי את הזהות שלי, אין לי כבר כוח להרדים את אחיות שלי, להאכיל, לטפל, לקלח, מצד שני אם אני לא אעשה את זה הן יבכו והמצפון פשוט ימעך לי את הלב, קראתי גם כל מיני ספרי פסיכולוגיה או כל מיני מדריכי התנהגות, אבל זה פשוט לא עוזר, אני לא רואה איך אני יכולה לצאת מזה, נמאס לי לנשום עמוק, לחכות, או להתאפק, כלום לא משתנה וגם כשאני נותנת את כל כולי כלום לא משתנה,אני לא רואה מה עוד אני יכולה לעשות, נמאב לי לדבר איתם, זה לא עוזר, בבקשה אני מתחננת תעזרו לי למה אני מרגישה שאני משתגעת