שלום חברים,
בזמנים קשים, כאשר הצורך להתמודד נדרש, תמיד הצלחתי למצוא את המפלט וחוף המבטחים בכתיבה, הפעם החלטתי לשתף.
אז למי שלא יודע נהרג אתמול ילד בן 4 באחד היישובים בעוטף עזה מפגיעת פצמ"ר. לא זכור לי אסון שהתרחש בכול 22 שנות חיי שהצליח לזעזע אותי כמו זה. לאחר פרסום תמונתו, הלב פשוט סירב לעכל והראש התקשה מלתפקד.
השעה 02:36, המילים מתרוצצות בראש כאחוזות תזזית. מילות כאב על האבדה, מילות נחמה למשפחה ומילות דרישת צדק. מנסה אני לשזור את המילים למשפטים, לחבר את המשפטים לכדי פסקות ראויות, אבל ברגע ששוב נופל המבט על תמונתו של הילד, חוזרת ההרגשה כי גם אם אכתוב ללא הפסק, את הכאב העמוק לא אצליח לתאר.
מעצם היותי מאמין אני נושא תפילה חרישה לתחיית דניאל. זה נשמע אוילי, תלוש ומעט תימהוני - אבל מבחינתי זהו דבר המתבקש. אינני חושב שיש בכוחי למצוא מזור לנפשי הדואבת והכאובה - אנסה אפילו לקרוא פרק תהילים, אם ואצליח לשכך ולו במעט את הכאב העצום השוכן בי וממאן להתנתק.
יודע אני כי אין לומר "הלוואי והייתי יכול להתחלף איתו" וכי במותו ציווה לנו את החיים - אבל זה פשוט חזק ממני, אז הלוואי והייתי יכול להתחלף איתו, לשבת על ענן ולהסתכל מלמעלה בדניאל השב לחייך להוריו ולכלל משפחתו. וכי לו הייתה ניתנת לי ההזדמנות הייתי משתדל להגשימה בכול מחיר.
ואם הכאב שאני חש כה עמוק הוא, אינני יכול לדמיין את כאב המשפחה - ובזאת ארצה למסור את תנחומיי הכנים למשפחתו ולכלל מקורביו - לבי ולב רבים חווה את כאבכם.
תודה רבה לכל מי שטרח לקרוא - אינני מאמין כי יש בידכם את היכולת לשפר את הרגשתי, אבל עצם פרסום הפוסט כבר מהווה חלק ניכר. בחרתי להקדיש לזכרו את השיר Tears in heaven
דניאל טרגרמן ת.נ.צ.ב.ה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות