אני בודד, לא מצליח למצוא חיי חברה מתאימים!

היי, יש לי מעין פריקה שיושבת עליי כבר זמן רב וחשבתי לעצמי שכאן באנונימיות יהיה המקום הטוב ביותר לפריקה מסוג זה.

כל החיים חיפשתי את הילדים הטובים, מתוך 100 התחברתי לשתיים גג, עם כולם הייתי חברותי ובקשר טוב, מדבר שלום-שלום אבל רק עם שתיים מהם הקשר היה עמוק יותר עם שיחות בעלות תוכן ולא שיטחיות.
את האמת? אני לא ממש מאשים את עצמי בעיניין (למרות שתמיד אפשר לבקר את עצמי ולראות מה לא בסדר בהתנהגות שלי), קצת קשה לי למצוא את ה"חברים" שאני מחפש בחיים, אני מחפש את הילד הטוב הזה, שיודע להנות מהחיים, לא שותה ולא מעשן, לא נגרר אחרי כל הטרנדים הדפוקים האלה, אחרי כל האפליקציות המעוותות שמופצות לשוק (סיקרט, טינדר, קיק, אנוניפיש וכדומה), אחרי כל הזבל שמסתובב בחוץ - בקיצור, אחד שלא "הולך אחרי העדר" אני פשוט לא אוהב את זה, לא מתחבר לזה, זה לא עושה לי את זה.
זה נראה לי שיטחי וחומרי מדי, אלה הם לא החיים האמיתיים ומפריע לי מאוד שאנשים בורחים מהצרות שלהם במקום להתמודד איתם, אבל כל אחד והחיים שלו, אני לא אחליט להם מה לעשות ואיך לחיות.
אני לא חושב שכולם אנשים רעים כן? אבל הרוב פשוט מגעילים ששופטים אותך על-פי החיצוניות בלבד ובדיבור מתנשא ומזלזל, לרוב יש אינטרסים וזה פשוט מגעיל! מה אתם לא יכולים להיות "גברים" אמיתיים ולא לפסול כל בנאדם שני? לקלל מי שבא לכם? לפגוע כאילו לבנאדם השני אין רגשות?!
אני אוהב אנשים שיודעים להעמיק בדברים ויש עם מי לדבר, אנשים שזורמים על החיים שלהם, אנשים בעלי אחריות ומוסר, בעלי ערכים ועקרונות טובים ומוסריים, בקיצור - לא מחפש את המושלם, אבל לפחות שיהיה עם מי לדבר..

כתוצאה מזה נותרתי בודד, נשארתי בודד וכמעט חסר חברים, אין לי ממש ידידות שאני באמת יכול לדבר איתן, או חברים שאפשר לשבת איתם לבירה, עם כולם נשארתי בגדר השלום-שלום וזה מתסכל אותי שכשיש לי מצב רוח טוב אני צריך לקבור את הרגשות האלה בגלל שאין לי עם מי לצאת, אין לי מי שיקשיב לי (יש לי פסיכולוג, אבל אני מדבר איתו בכללי והשיחות מן הסתם נורא קצרות-50 דקות), אין לי מי שיגיד לי שאני תותח ואני באמת בנאדם שלא מוותר בחיים האלה, אני לא מחפש תודות או תשואות אבל די קשה להגיד לעצמך כל החיים שאתה טוב ואסור לוותר לא ?..
יש לי מטרות בחיים, אבל תבינו שקשה להגיע אליהם בכוחות עצמי, קשה כ"כ ואין מה לעשות, אסור להישבר! ובטח ובטח שאסור להתייאש!

נמאס לי! נמאס לי לצאת לבד לברים לשתות בירה כדי לנסות להעביר את התחושות והרגשות האלה, או לקנות בירות ולעלות לגג של הביניין שלי לשבת על עצמי ולבדוק מה אני עושה לא נכון, להיכנס לסרטים מיותרים, לעשות שיחות על הבורא ולדבר איתו על מה שמציק לי וכמה שרע לי! אני רוצה לחיות! אני פאקינג ילד בן 18.5!!!
עכשיו, יש את העיניין הזה שאני מתגייס עוד שלושה חודשים, נלחמתי הרבה כדי לקבל קרבי (בהתחלה הביאו לי קב"ן), לפני שנה וחצי הגעתי אליהם עם כתף שבורה ו16 קילו -, היום אני אחרי שנה וחצי של אימונים, של ריצות, פקלים, עבודה על כל שריר אפשרי, של משקולות שהצלחתי לעלות במשקלים ברמה יפה מאוד ואף להתקדם מכל הבחינות וכמה שקשה לי ואני שמח על זה! אני לעולם לא אוותר על מה שחשוב לי ! אבל תבינו שנמאס לי "לפרוק" את הרגשות שלי על דף נייר, או על דף אינטרנטי, זה לא מתקרב ללשבת עם מישהו שאכפת לו ממך, שמקשיב לך ועוזר לך למצוא את התשובות, אחד שאייעץ לי במקומות שאני נופל ולא ייתן לי ליפול וגם אם אני אפול אני אקום הרבה יותר חזק ונחוש!

שלא תבינו לא נכון, אני בנאדם חברותי, אבל קשה לי למצוא את הסגנון שאני אוהב ומתחבר אליו לא רק בחברים לחיים.. אלא גם בבנות וזאת הסיבה לכך שנשארתי לבד עד היום, היו לי חברות (הרבה לצערי.. אני מצטער על זה, ובתהליך של "תיקון") אבל כרגע אני מרגיש חוסר עמוק בתוכי, תשוקה אדירה למישהו שאני באמת אתחבר אליו, שרק יהיה שם בשבילי כשאצטרך אותו. תודה למי שקרא :(