כבר תקופה ארוכה שאני מוצאת את עצמי בוכה בכל לילה. בוכה כי אני מרגישה לבד, מרגישה שאין אף אחד שמבין אותי, אין אף אחד שאני חשובה לו, אף אחד שחושב עליי.
אני מאוד סגורה וחסרת בטחון, וכבר כמה שנים שאני ממש עובדת על זה ומנסה לפרוץ את המחסומים האלה וזה ממש לא פשוט. אך בכל פעם שנראה לי שהנה רק עוד קצת והכל נגמר אין יותר מחסומים, אין יותר חוסר ביטחון, תמיד קורה משהו שמחזיר אותי 1000 צעדים אחורה ובמקום לפרוץ את המחסום הוא נבנה מחדש. ובכל זאת אני לא מוותרת ועובדת על זה שוב ושוב ושוב.
אבל כבר נמאס לי מכל זה, הבנתי שאין טעם לנסות... ממילא אין מישהו או משהו שמחכה לי בצד השני.
אני מנסה להתחבר לאנשים, ליצור חברויות חדשות, לחדש חברויות ישנות, אך תמיד אני מתאכזבת.
תמיד זה נראה כאילו אני מכריחה אנשים לדבר איתי בכך שאני יוזמת את השיחה איתם, אנשים לא מראים עניין, תמיד השיחות קצרות ויבשות, ולא משנה כמה אני מנסה להחיות ולהוסיף צבע ועניין לשיחה.
אף פעם לא קיבלתי שיחת טלפון מחברה ככה סתם כי היא רוצה לדבר איתי, אף פעם לא הוזמנתי לצאת עם חברים או למסיבות שלהם. תמיד אני בצד, מחוץ לעניינם, תמיד אני זאת שמסתכלים עליה מוזר, אני זאת שאף אחד לא אומר לה 'בוקר טוב' ו'בי' (סתם דוגמא לדברים בסיסיים שבדרך כלל נהוג להגיד לאנשים שאתה מכיר).
ממש נמאס לי מתחושה הזאת, נמאס לי לגשת ולהתקשר ל'חברות' מפעם והן מסננות אותי כי הן 'עסוקות', נמאס לי לנסות כל הזמן, תמיד אני זאת שמתאמצת זאת שרודפת אחרי כולם.
למה אף פעם אף אחד לא שאל אותי אם אני בסדר? למה אף פעם אף אחד לא יזם איתי שיחה?!
למה תמיד אני זאת שבצד?! למה איתי אף אחד אף פעם לא צוחק? למה תמיד איתי השיחה קרה ויבשה?!
אין לי כבר כוח לנסות שוב, נמאס לי להתאכזב, הבנתי שאין כבר טעם, כבר עדיף להיות לבד!
זאת המסקנה שלי.. ואני אשמח אם מישהו יצליח לשנות את דעתי, אני ממש לא רוצה לוותר, אבל גם לא רוצה עוד להתאכזב.
תודה לכל מי שיעזור לי ויאיר את עיני.. מה אני עושה לא נכון?! מבטיחה שכבר ניסיתי הכל :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות