זה די מסובך ואולי דפוק
הזכרונות של בית הספר היסודי רודפים אותי.
הגעתי בכיתה ב' לבית הספר ומיד סומנתי כמטרה. לא היו לי חברים בכלל. כמעט כל הכיתה התייחסו אליי כשעיר לעזאזל. הייתי הילד הכי מושפל. כל הזמן התעללו בי, מילולית, פיזית ונפשית. כל יום במשך חמש שנים באתי לבית הספר בידיעה שאעבור שוב התעללות.
איפה היו המורים?
בכיתה ד' הייתה מורה שעזרה ולכן זו הייתה השנה הכי פחות גרועה. אבל החל מכיתה ה' הייתה מורה מגעילה. היא שנאה אותי. בתחילת השנה היא בחנה את התלמידים והבינה את יחסי הכוחות בכיתה. מי שהיה תלמיד מקובל, היא קידמה אותו שוב ושוב. מי שהיה חלש מבחינה חברתית, היא השפילה אותו, שקרה להורים והתייחסה לתלמיד באופן הכי גועלי שאפשר. אז כמובן שהייתי השעיר לעזאזל שלה. מכיוון שהיא לא התייחסה לבעיות שלי התלמידים הרגישו חופשי יותר מתמיד להתעלל בי. ולא יכולתי לעשות כלום נגדה מכיוון שהיא הייתה מורה מאוד משפיעה וחשובה.
איפה היו ההורים?
עד כיתה ה' אימא שלי ניסתה לעזור לי (כמובן שזה לא עזר). אבל מתישהו נמאס לי מלעזור ואמרה "תפסיק לרחם על עצמך"
ואבא?
רק אמר "תפסיק לבכות ותהיה גבר"
כך שהייתי לבד
מאז יש לי חרדה חברתית איומה לגמרי. התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כמה שנים והמצב שופר. החרדה פחתה (אבל עדיין קיימת). הבעיה היא שהזיכרונות רק רודפים אותי. אני לא מצליח להשתחרר מהם בכלל. בכל דבר אני רק מאשים את מקרי היסודי וכל הזמן אני רק מזכיר את אותה המורה
איך אפשר להשחרר מזה?
איך אפשר להשאיר את העבר מאחור?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025