קשה לי להיות לבד.. קשה לי להיות בלי אנשים סביבי. ההורים שלי גרושים וכשהייתי קטנה הרבה פעמים כשאמא שלי הייתה הולכת לעבודה אבא שלי היה מגיע להיות איתי ולפעמים הוא היה מתעצבן על משהו ומחליט שלא באלו בטוח לשבת איתי ופשוט היה הולך ואני ילדה קטנה ומסכנה הייתי מחזיקה לו ברבל ובוכה שלא ילך והוא היה הולך! אמא שלי הייתה מבטלת עבודה בשביל שלא אשאר לבד... מאז אני חושבת שיש לי חרדת נטישה. קשה לי להיות לבד, וגם עם כמה שאהיה עסוקה ואעשה דברים, יעברו לי מחשבות רעות בראש על הביטחון העצמי הנמוך שלי, הביישנות המוגזמת שלי, הפחד שלי לפנות לאנשים וליזום שיחות, הפחד ממה שחושבים עלי, עד כמה אני מוזרה, מה החבר שלי אוהב בי, מתחילה לאכול סרטים שהוא לא באמת אוהב אותי. כשאני לבד אני פשוט יכולה להתחיל פשוט לבכות ככה סתם בלי קשר לכלום, בלי שקרה משהו. מתידי לשבת עם אנשים ושלא ידברו איתי העיקר שאשמע בסביבתו קול אנושי. מרגיע אותי כשאמא שלי בבית רואה טלוויזיה בחדר שלה ולא תמיד מתייחסת אלי, העיקר שהיא בבית. במשרד יוצא לי הרבה להיות לבד כי אני היחידה בתפקיד במשרד והמפקד לא תמיד נמצא. ולמרות שיש עבודה אני משתגעת ובוכה. נמאס לי להיות ככה! נמאס לי לנסוע ברכבת לבסיס לשמוע מוזיקה ומשוםמקום להתחיל לבכות!!! פשוט נמאס לי להיות מדוכאת כל יופ ולבכות לכולם כמה רע לי כשאני לבד! מה אני יכולה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות