היי, זה קצת ארוך אז אודה למי שיקרא הכל.
מגיל חודש אני עברתי ניתוחים בגלל מום מולד (חיך ושפה שסועים), עברתי בסביבוץ ה15 ניתוחים.
בלי להשתחצן (ואין מה בתכלס..) התמודדתי יפה ובכל הכוח בכל הניתוחים האלה, עם כל הכאבים של אחרי, עם העניין של אסור לאכול במשך חודש אוכל מוצק אלה רק מרקים ואוכל טחון ומרוסק, ועם הדברים הנלווים לכל זה.
הייתי לפני הכל מחוזק בזכות ההורים שלי, שלא נשברו וליוו אותי בכל הניתוחים, וכמובן שאר המשפחה. וגם היו לי רגעי משבר אחרי אחד הניתוחים האחרונים שלי, ששם סבלתי הכי הרבה עם כאבי תופת מטורפים, אבל גם זה עבר.
עכשיו לשאלה שלי, למה אני לא מצליח לקחת את החוזק שלי מכל מה שעברתי ולתרגם את זה לדרך ההתנהגות שלי עם אנשים? למה אני מתנהג כחלש ונחות עם אנשים שאני לא מכיר? אנשים שאני מכיר אומרים לי שהם לא יודעים מאיפה החוזק שלי שיש לי להתמודד עם כל מה שעברתי.. אז למה כלפי שאר הסביבה והאנשים אני בעצם ״חלש״?
סביר להניח שזה חוסר ביטחון, הרי הילדות שלי עברה עם ילדים שצוחקים על איך שנראיתי, וגדלתי בתחושה שאני שונה מכולם, שאני איזה יצור מהחלל, בגלל אותם ילדים, ולמרות שהייתי מוקף חברים ואהבה ממי שהיה קרוב אליי.
אז כן, אני גדלתי ובחיים האמיתיים אני עדיין מושפע מאותו חוסר ביטחון מהעבר, אני מרגיש נחות, ואובד עצות. החברים ה״אמיתיים״ לא תומכים, ולחלקם יש חלק נכבד ברמיסת הביטחון שאיכשהו עוד בניתי לעצמי.
זאת הייתה פריקה... אז איך אני יכול להיות חזק גם בשאר הדברים? ומתי יהיו חברים אמיתיים? וידידות? ובת זוג?
תודה למי שקרא את החפירה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות