היי,
לפני כמה זמן פרקתי פה שחוויתי דיכאון מתמשך בגלל פרישה מלימודים אקדמאיים.
לא השתלבתי בחברה שיש שם, הלימודים לא עניינו אותי ולאט לאט קרסתי בתוך עצמי והפכתי לקליפה חסרת חיים. הייתי כמה חודשים בבית, לא יצאתי ממנו (עד כדי חוסר ויטמינים כי לא ראיתי שמש ובקושי אכלתי משהו) חוץ מלפסיכולוגית פעם בשבוע, שאיכשהו עזרה לי להתמודד עם ההרגשה של "אני לא אצליח בחיים, נידונתי לחיים שלמים של חוסר מעש בבית".
לפני חודש התגייסתי, וחשבתי שהדיכאון שלי נעלם, אבל קיבלתי תפקיד ממש מעפן והסיכוי שאצא ממנו ואעבור למשהו יותר טוב אפסי עד כדי לא קיים, החברה שאני נמצאת בה ממש לא ברמה שלי (אני פי כמה וכמה טובה יותר מכל הבנות, גם מבחינת הנתונים האישיים וגם מבחינת זה שאני אדם נחמד והן פשוט זקנות בנפש ממורמרות ומגעילות לכל יצור חי), אני מרגישה גם שם את הבדידות שהרגשתי עד לא מזמן והנה הדיכאון שוב חזר לו, שוב חזרתי לשגרה של חוסר חשק לחיות.
אני לא אובדנית, אבל באמת שאני כבר לא מוצאת סיבה לחיות. אין לי חברים בעיר המגורים שלי, אין לי חברים בבסיס, החברים היחידים שיש לי הם חבר'ה באינטרנט שאני מדברת איתם בסקייפ מדי פעם ואנחנו משחקים במשחקי מחשב ביחד, הם אנשים שלא גרים איתי אלא די רחוק, ואף פעם לא יוצא לנו להיפגש, בעיקר כי הם לומדים ואני בצבא.
אומרים שהשינוי מתחיל מהרצון שלי בקבלת עזרה. אבל אין בי רצון כזה. אין לי יותר חשק לחיות. אני פשוט רוצה לרבוץ במיטה שלי כל היום, למשך הרבה הרבה זמן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025