אני נורא סגורה וביישנית, הביטחון העצמי שלי מאוד נמוך, אני תמיד חוששת מ'מה יגידו', מה יחשבו עליי ואיך יסתכלו עליי. זה נורא מציק לי ובאמת שאני מנסה להיפתר מהדברים האלה.. היו לי שנים שחשבתי הינה עוד קצת וזהו! המחסום הזה נפרץ ואז תמיד קרה משהו שהחזיר אותי אחורה. ושוב כל התהליך מההתחלה עד שפשוט הפסקתי לנסות, אני ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות עם עצמי, אין לי חברות/ ידידם, אני לא מצליחה לסמוך על ההורים ואחים שלי כי הם מאכזבים אותי בכל פעם מחדש, בני דודים ודודים לא מראים כל כך עניין של לשמור איתי על קשר, ומי שכן זה רק בשביל לצחוק איתי/עליי ושיהיה איך להעביר את הזמן ואי אפשר לדבר על שום דבר שהוא לא בגדר צחוק.
מה שמתסכל אותי יותר הוא הידיעה שלא תמיד הייתי כל כך מופנמת, עד גיל 5-4 בערך הייתי ילדה שובבה, קופצנית, חייכנית, חברותית... ואז פתאום נסגרתי בתוך עצמי. אני לא יודעת למה אבל אני בטוחה שיש סיבה, הבעיה היא שאני לא יודעת מהי... אולי זה רצף של דברים שגרמו לי להיסגר לאט לאט.. אבל אני זוכרת ימים מהילדות שבהן אני כמו כל ילדה רגילה.. ואז פתאום אני זוכרת את עצמי בתור ילדה סגורה.. אין לי שום דבר שמקשר בין שני הדברים האלה.. כאילו כל מה שקרה בין לבין פשוט נמחק! זה נורא מציק לי..
אני אשמח אם תוכלו לעזור לי... איך להיזכר במה שקרה? או איך לשכוח בכלל מהכל ולצאת לדרך חדשה בלי פחדים וחששות, בלי ביישנות?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות