שלום לכולם, אני חייל בן 19.. יש לי תפקיד טוב, תנאים טובים, והחיים שלי מתקדמים מצויין מבחינה מקצועית..
אבל דבר אחד שלא הולך לי בו זה - זוגיות.
לפני כשנתיים הייתה לי חברה, בהתחלה לאחר שנפרדנו היה לי טוב לבד, הכרתי את עצמי יותר טוב, התבגרתי, התפתחתי.. אבל לאחר תקופה מסויימת, הכל התחיל להראות חסר משמעות אם אין לי עם מי לחלוק את זה...
בדרך כלל כשאני נכנס למחשבות האלו.. אני אומר לעצמי שהכל בסדר ומשתדל לשים את הרגשות בצד כמה שיותר.
אבל כמה עוד אפשר? כמה עוד אפשר "להיות חזק"?
לא ביקשתי הרבה, ואני גם לא מחפש משהו חד פעמי. כמו הרבה גברים היום (לא שיש לי משהו נגד זה, שיהיה להם לבריאות)
משום מה, לא הולך לי בעניין הזה. למרות שאני נראה לא רע, אני משקיע בעצמי, לומד, מנגן.. אבל בקטע הזה אני נשאר מאחור...
אני בחור קצת ביישן, אבל לא ברמה שאני לא מתקשר עם אנשים. אפילו ניסיתי להכיר באינטרנט, ובכל מיני אפליקציות ולמניהן, אבל זה לא מרגיש לי נכון. זה קשה לגרום לבחורה להכיר אותך באמת ככה.
וגם נראה שהרבה בחורות היום הולכות אחרי גברים שרק יפגעו בהן.. כאילו מצד אחד אני שומע הרבה בנות בוכות על זה שהן רוצות גבר מתחשב ותומך, ומצד שני הן לא מתייחסות לגברים האלה..
אני יודע שיש הרבה בחורות טובות כמו שיש גם הרבה בחורים טובים. אבל איפה הן?
לפעמים עובר לי בראש שאולי עדיף להיות מניאק בשביל להשיג את מה שאתה רוצה.. (כמובן שזה נשאר בגדר מחשבה)
ואני גם לא אדם מתבודד, אני כן יוצא עם חברים והכל... אולי לא הרבה, באמצע שבוע אני לא יוצא בדרך כלל.. אבל אני כן אדם שפעיל מבחינה חברתית..
בקיצור, למדתי לחיות עם הבדידות, אבל לא בגלל שבחרתי בכך.
למרות הכל אני מאמין ואמשיך להאמין שבסוף הכל יסתדר.. זה מה שנותן לי כח להמשיך בסופו של דבר.
אבל בכל מקרה אשמח לשמוע מה אתם חושבים, כל עצה תתקבל בברכה.. ותודה רבה לכל מי שקרא (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות