אני ובת זוגי מנהלים משק בית משותף כבר שנתיים. אין לנו חשבון משותף, ואנחנו מתחלקים בהוצאות באופן פחות-או-יותר שווה. שנינו עובדים, ושנינו באים מרקע שרחוק מלהיות פריווילגי (לי אין משפחה, והמשפחה שלה במצב כלכלי רע). כברירת מחדל, ההוצאות שלי נמוכות יותר- אני לא יוצא כמעט לבלות, לא קונה בגדים שאינם הכרחיים, ובאופן כללי משתדל להתנהל בזהירות. גם מתוך הכרח, וגם מתוך התנגדות אידיאולוגית לתרבות הצריכה. עד כה הצלחתי לחסוך סכום קטן אך משמעותי. בת זוגי, לעומת זאת, מוציאה סכומים קטנים לעתים קרובות, שמצטברים בסופו של דבר לסכום משמעותי למדי, על בילויים, על לאכול בחוץ, על בגדים... דברים שקשה להבחין בהם, אבל בסופו של דבר, אין לה חסכונות משל עצמה כלל.
ניסיתי לעניין אותה ב-Frugal Living, מינימליזם וכו', אבל הטענה שלה היא תמיד ש-"לא נוח" לה, או ש-"בא לה", ש-"אין לה כוח לזה" וכו'.
ברור לי שזה הכסף שלה, ושהיא רשאית לעשות בו כרצונה. היא גם אחראית מספיק כדי לא להיכנס לחובות, אבל כשזה נוגע להחלטות משותפות כמו שכירת דירה וכד', אני תמיד צריך להיות "משבית השמחות" שיזכיר לה שמשהו הוא הוצאה כבדה מדי, או מיותרת, מחוץ לתקציב, או סתם גדולה מכפי שהיא נראית ממבט ראשון. , בטווח הארוך, זה מקטין משמעותית את ההון המשותף שלנו. אם נרצה למשל לקנות דירה אי פעם, לא יהיה לה הון עצמי. אם משהו יקרה לאחד ההורים שלה- אין סיכוי שנוכל לשלם עבור טיפול בהם רק מהמשכורת שלי.
ומעבר לכך, ישנו העניין האידיאולוגי. אין לי אשליות לגבי זה שהיא לא הטיפוס שילך לגור בחוות בודדים בנגב (גם אני לא), ולא מסוג האנשים שיספרו באובססיביות את מספר החפצים האישיים שברשותם (גם אני לא), אבל הייתי שמח לגרום לה להתעניין ברעיונות האלה, ואולי גם לרצות ליישם משהו מהם בחיים שלנו כמשפחה.
איך הייתם מציעים לעניין אותה בדברים האלו? חשוב לי לא לכפות עליה שום דבר בעניין הזה, ולא ללחוץ עליה, אלא שזה יהיה משהו שהיא תרצה לעשות מיוזמתה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות