פרסמתי פה פוסט לפני כמה זמן שנכנסתי לדיכאון ואיך מתמודדים איתו וכל זה,
ואני "שמחה" לומר לכם שאני כבר לא בדיכאון - אני פשוט אפאתית.
דברים שקורים לי, אני כבר לא מביעה רגשות עליהם. אני פשוט מבליגה באדישות.
כבר לא אכפת לי מאף אחד, ומשום דבר.
התפקיד שלי בצה"ל ממש גרוע ופעלתי בחודש האחרון רבות בשביל לצאת לקורס חובשים, אבל כבר לא אכפת לי שלא אצא. אני גם כנראה אפנה לקב"ן ואבקש לצאת מצה"ל כי אני לא הולכת לבזבז עוד שנה וחצי מהחיים שלי בלהיות פקידה חסרת תועלת של קצין צהוב וחסר רגישות.
אנשים לא מעריכים אותי ואת מה שאני מאמינה בו, ולפעמים זה יוצר חיכוכים עם החברים, אבל כבר לא אכפת לי. יש לי ממש קצת חברים וממש לא אכפת להם ממני למרות שלי היה אכפת מהם כל כך הרבה, אפילו יותר מעצמי, אז הפסקתי. לא אכפת לי יותר. הם מספרים לי דברים (שזה, אגב, משהו מאוד נדיר כי הרי מי אני שמגיע לי לקבל מהם צומי) ואני פשוט לא מגיבה. ולא, זה לא שהם הפסיקו כי אני הפסקתי. אני הפסקתי כי הם הפסיקו.
פשוט נמאס לי מכולם ומהכל, ואם באמת אני לא אצא לקורס חובשים בעוד שבוע, אתם כנראה לא תראו אותי בחיים בחוץ כי אני פשוט אשב בחדר שלי כל היום, כמו שעשיתי כל חיי.
יש טעם להתמודד עם זה? אנשים ימשיכו לא להתייחס אליי ולזלזל בי, לא חשוב כמה אילחם על דברים תמיד יהיה משהו לא בסדר, ובאמת שאני לא רואה כבר סיבה טובה לצאת מהמיטה בכל יום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025