במצוקה בגלל הנטייה המינית שלי, איך אף אחד לא רואה את המצוקה שלי?

אני בן 22, ומרגיש לבד, לבד כבר יותר מעשר שנים. במבט לאחור אני מבין שהנטייה המינית שלי בעיקר השפיעה על כך, אבל יש הרבה אנשים שהנטייה לא משפיעה עליהם, גם אלו שהיו או עדיין בארון, כנראה יש לי בעיה מעבר. אני לא מצליח לשמור על קשר עם אנשים ותמיד נדמה לי שאחרים לא מעוניינים להיות בחברתי, גם אם נדמה לי זה מתנפץ די מהר. אין לי חברים, יש לי אנשים שאני מכיר, שלהם יש כבר חברים.
ככה עברו השנים בתיכון, אני יכול לספור על יד אחת את כמות הפעמים שיצאתי עם חברים. בתקופה הזאת לא ידעתי שאני גיי, הכחשתי ונבהלתי פחד מוות מהמחשבה שאני הומו. אבל אף פעם לא מצאתי את מקומי בין הבנים לבנות וזה גרר אותי לפול בין הכיסאות ולהיות מנותק. כך גם המשיכו השנים בצבא, בשנה הראשונה שלי בשירות, הבנתי שאני הומו וקיבלתי את זה לחלוטין אך פחדתי לומר בפי את המילים "אני הומו" והסתרתי את זה גם מידידים. לא ידעתי איך להכיר עוד אנשים כמוני, ניסיתי אתרי ההכרויות של גייז, אך לא יוצא מזה כלום, תמיד אלו שלא לטעמי פונים אלי ואלו שכן מסננים אותי ואני נשאר בלי כלום. אומרים לי שאני נראה טוב, אף פעם לא אהבתי את עצמי ואני מניח שתמיד תשאר לי הבעיה הזאת של חוסר ביטחון, בעיקר מהעובדה שאני לבד בסופו של דבר. בסופי שבוע שאני חזרתי לבית לא היה לי אף אחד, כי אני לא מכיר אנשים מהעיר שלי ולא יודע איך ליצור קשרים. לאן לצאת? עם מי לצאת? לצאת לבד לפאב? אני לא יודע איך מתנהגים מה עושים, ורגע! אני גם גיי ויש בעיר שלי רק מקומות של סטרייטים. אני עכשיו התחלתי לומד בעיר אחרת, ושוב אני באותו מצב של בידוד, הרוטינה הארורה חוזרת, אני לא יודע איך אני מביא את זה על עצמי, אני מנסה לנתח את ההתנהגות שלי אבל משהו פשוט אף פעם לא עובד. אני כבר לא בארון בפני החברה והרבה יודעים שאני גיי. אבל אני כבר בגיל כזה שזה מוזר שאני לא יודע מה זה חיי חברה, לצאת לבלות ואז אני יותר מפחד להתחיל, במשך היום אני מעמיד פנים שהכול בסדר אבל אני כבר לא יכול, אני בדיכאון, אני כול היום עצבני, ההשיגים שלי בלימודים צונחים למרות שמאז ומתמיד הייתי מצטיין ברמה הכי גבוה בכול מסגרת ופתאום הדברים הכי פשוטים קשים לי, אני עצבני על כולם, על עצמי, אני לא יכול להיות עם המשפחה ההומופובית שלי, את ההערות והשאלות שלהם למה אין לך חברים, למה אין חברה, בא לי לברוח לצרוח להבין כבר איך לפתור את החרא הזה, אני רוצה למצוא אהבה, אני מרגיש שהגוף שלי מורעל, אני לא מבין איך אף אחד לא רואה את המצוקה שלי?? אני שחקן כזה טוב או שפשוט אני לא מעניין אף אחד, למה אני תמיד שונה מכולם בכול דבר, אני קורא את מה שכתבתי ואני לא בטוח שאפילו עכשיו הצלחתי להעביר את ההרגשה לי ואני לא בטוח אם מישהו יבין, אני יודע שאני צריך להתחיל אבל איך????? זה לא כזה פשוט אני כלוא לחלוטין