אני כבר שמונה שנים בפנימיות, אני צריכה חופש, חייבת פרטיות, נמאס להיות כאן.
חבר שלי, האדם הכי קרוב אלי, נפרד ממני בגלל מרחק לפני חודשיים אבל אני לא מצליחה להוציא את הרגעים הטובים שלנו מהראש. כל פעם שרע לי אני רוצה להתקשר אליו, אבל אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו, כי רע לי בגללו.
אני עובדת ולומדת ללא הפסקה, ובזמן החופשי שלי אני מרגישה שאני שוקעת..
אני לא אדם דכאוני, להיפך, אני אופטימית ושמחה.
אבל הרצון שלי עכשיו לקום מהמיטה לא קיים, כבר קרה שנשארתי לישון ואפילו סתם לשבת במיטה למרות הלימודים והעבודה.
איך אני יוצאת מזה וחוזרת לעצמי?
איך אני מחזירה לעצמי את החשק לקום, לטפח את עצמי, לצאת ולחיות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025