פוחד וכואב לשחרר קשר שלא מתקדם, היא נותנת לי כ"כ הרבה אושר

שלום לכולם,
אני יוצא עם בחורה יפיפיה וחכמה כבר חודש וחצי, אני 32 והיא 28.
לה יש יותר נסיון עם גברים, אני אחרי 2 מע' יחסים של שנים ואפס נסיון בדייטים- הכל בפעם הראשונה איתה (הרבה אי ודאות וחוסר בטחון).
השבועיים-שלושה הראשונים היו מלאים התרגשות והתלהבות גדולה, המון אנרגיות, שיחות, מצליחים להיפגש רק בסופ"שים בגלל חיים לחוצים. אחרי שבוע התחלנו להתנשק, והחלטנו לקחת יותר לאט כדי לא להיפגע.

אני רוצה אותה כל כך! היא מחייכת ואני רואה את העולם מואר, רק לחשוב עליה מוציא אותי מעצבות ודכאון וממלא אותי באושר גדול וחזק.
בשבועיים האחרונים היא התרחקה, לא הצלחנו להיפגש למרות שקבענו והיא כבר לא נלחמת על זה, בהתנהגויות סותרות למילים היא לא מראה לי שחשוב לה להיפגש או להתקשר. הייתה לי המון ציפייה להפגש שלא התממשה, שכאבה כי אני רוצה אותה כל כך. השאירה אותי באויר, ובאי ודאות קורע (למדתי אחר כך איך להזהר לא ליפול לזה שוב, אבל אולי לא באמת?)
היא הדליקה בי אש שלא בערה 3 שנים (מהקשר האחרון), שלא ידעתי איך וכמה טוב היא מרגישה ושהיא עדיין שם, ההרגשה הכי טובה ועוצמתית ומרגיעה בעולם המשוגע והבודד הזה.
איך לעזאזל אני יכול לוותר על זה, משהו כל כך טוב, על הסיכוי גם עם הקלוש שמשהו יצליח? זה יכאב כל כך
יש בי משהו דפוק שלא מוכן ולא רוצה לשחרר את הסיכוי, שלא אצליח לחיות עם עצמי באושר אח"כ בידיעה שאני גמרתי את הקשר הזה שיכול היה להצליח.
זה הגיוני, לרצות דבר כזה?
ולאור העובדה שאחרי חודש וחצי כבר די יודעים אפילו בכללי אם רוצים מישהו או לא, והיא לא שם? שהיא אומרת גלוי, שהיא מודעת לזה שאם באמת הייתה רוצה הייתה מתקשרת יותר, הייתה אומרת לי בוא ניפגש ב X יותר.

היא לא יודעת מה היא מרגישה ומה היא רוצה, אני כן והראיתי לה את זה (זו הייתה טעות?). היא נפגעה בעבר מגברים, ומקובעת על משפט של 'אני לא יציבה עם גברים'.
היא רואה כמה היא פוגעת בי (מזהה את המקום שהייתה בו בעבר) ולא רוצה לפגוע בי עוד, חושבת להיפרד בגלל זה.
אני יכול ויודע איך להתמודד עם הכל - רק לא עם זה.
התחילה רק לרמוז שיש לה בעיה של אמון בגברים של שנים, שאני לאט לאט מוריד אצלה עוד שכבה של הגנה. אני בטוח שזו הסיבה האמיתית.
אני רוצה להיות בשבילה מקור של יציבות ובטחון, ולא להפך כזה של אי ודאות ולחץ. אבל זה מתנגש עם הרצונות האחרים שלי.
אני מוכן להיפגע בשבילה, היא כל כך שווה את זה! היא זאת שגם מוציאה אותי מזה!

אני מרגיש וחושב שהיא מקובעת מדי על העבר, מאמינה מדי למשפט הזה ולא מבינה שמה שהיה בעבר שייך רק לשם ומה ששלנו שמתחיל הוא חדש, הזדמנות להיות מאושרים. איך אצליח לגרום לזה לעבוד? לשכנע אותה להאמין?

יש עוד כל כך הרבה להוסיף כאן. אני טיפוס עם אופי דרמטי קצת, פאתוס, עוצמות רגשות גבוהות, ובדרך כלל מאד רציונלי ואנליטי ויודע ברור מה ואיך לעשות אבל עכשיו מבולבל. יש לי סבלנות אין קץ (אם לחכות זה מה שיעזור), יודע על מה לא אתפשר ומה הגבולות שלי (בערך רק אם תשקר לי או תפגע בי מספיק), אבל לא יודע להציב דד-ליין. יש לי גם נואשות לקשר וקבצנות רגשית שברגעי חולשה השתלטה וגרמה לי להציף בהודעות, והעירה לי על זה. היא אומרת כל הזמן ד כמה אני מדהים, עד כמה לא מוצאים אנשים טובים כמוני, עד כמה היא יודעת שיש לה אוצר ביד ובכל זאת לא מצליחה לרצות אותו. ולי קשה להאמין לדברים האלה, גם בגלל הערכה עצמית נמוכה כל החיים מהשמנה, וגם מחשדות שהיא לא מספרת לי את הסיבה האמיתית וכל האמת.
השבועיים האחרונים זה רכבת הרים רגשית, מביטחון עצום ויציב ואינסופי ועד לחשדות שהיא יוצאת עם מישהו אחר (שאלתי והרגיעה שלא) או הפחד שהיא לא רוצה להמשיך.

בבקשה תעזרו לי!! מה עושים איך מתמודדים?!
רוצה להיות מאושר, ואיתה, לגרום לזה להצליח.